"איזה כיף" שאין בכלל חברים...

דניאלה שלום,

עברה פחות מיממה מאז העלית את שאלתך. כולנו, מנהלי הפורום, אנשי מקצוע עסוקים שעונים על פניותכם בהתנדבות.

המתח שבו את שואלת "למה לא עונים לי", משקף את הפגיעות שלך, הפירוש השלילי שאת מייחסת להיענות או חוסר היענות שאינם על פי ציפיותייך, וגם את האופן שבו את מגיבה.

אולי זה יכול להיות עבורך קצה חוט מדוע את מתקשה באינטראקציות חברתיות, ומתקשה להחזיק קשרים. יחסי אנוש דורשים הרבה סבלנות, יכולת לשאת תסכול ועמימות, קבלת האחר והעצמי כמו שאנחנו, סלחנות וזרימה.

מכיון שהבעייה החברתית שאת מתארת מתמשכת וגורמת לך בדידות וסבל, אני ממליצה לך לפנות לטיפול על מנת להגיע לשורש הבעייה ולפתח מיומנויות חברתיות, קשר ואינטימיות. תוכלי להעזר גם בטיפול קבוצתי, שבו תקבלי פידבק חברתי משמעותי, ותוכלי לחזק את יחסייך הבינאישיים.

בעיקר חשוב שתפתחי תחושת אחריות למצבך, ופחות תתלי אותו בגורמים "חיצוניים" כמו חבורות סגורות, העדר רשיון נהיגה וכיוב'. אני בטוחה ששינוי גישה, פתיחות ומיומנויות חברתיות יעזרו לך למצוא חברים ובן-זוג למרות מכשולים חיצוניים.

בהצלחה

דניאלה שלום,

עברה פחות מיממה מאז העלית את שאלתך. כולנו, מנהלי הפורום, אנשי מקצוע עסוקים שעונים על פניותכם בהתנדבות.

המתח שבו את שואלת "למה לא עונים לי", משקף את הפגיעות שלך, הפירוש השלילי שאת מייחסת להיענות או חוסר היענות שאינם על פי ציפיותייך, וגם את האופן שבו את מגיבה.

אולי זה יכול להיות עבורך קצה חוט מדוע את מתקשה באינטראקציות חברתיות, ומתקשה להחזיק קשרים. יחסי אנוש דורשים הרבה סבלנות, יכולת לשאת תסכול ועמימות, קבלת האחר והעצמי כמו שאנחנו, סלחנות וזרימה.

מכיון שהבעייה החברתית שאת מתארת מתמשכת וגורמת לך בדידות וסבל, אני ממליצה לך לפנות לטיפול על מנת להגיע לשורש הבעייה ולפתח מיומנויות חברתיות, קשר ואינטימיות. תוכלי להעזר גם בטיפול קבוצתי, שבו תקבלי פידבק חברתי משמעותי, ותוכלי לחזק את יחסייך הבינאישיים.

בעיקר חשוב שתפתחי תחושת אחריות למצבך, ופחות תתלי אותו בגורמים "חיצוניים" כמו חבורות סגורות, העדר רשיון נהיגה וכיוב'. אני בטוחה ששינוי גישה, פתיחות ומיומנויות חברתיות יעזרו לך למצוא חברים ובן-זוג למרות מכשולים חיצוניים.

בהצלחה

שיתוף קצרצר...
לפני כשנה הייתי עמוסת חברות... יתר חברות.. היו באות אליי הבייתה ,נכנסות לחדר מבלי לדפוק אפילו.
ימי שישי היו אצלי קבוע יושבים עם הורים שלי ואחים שלי מרוב שהרגישו חופשי.
אני גרה בישוב שלא חסרים בו חברה.
עד שהגיע יום ותקופה שנכנסתי למשבר לא קל ופתאום כולם נעלמו..בהתחלה קצת עזרו ותמכו אך אט אט נעלמו להם.
ואני החלטתי פשוט לנתק קשר עם כולם אבל כולם.
היה לי קשה מאוד היו לי יימי שישי של בדידות וכעס עלייהם, מזל שהייתה לי אחותי היחידה שתמכה בי תמיד.
כבאותה התקופה התחלתי ללמוד וצברתי חברה נורא נחמדים במכללה, אך מאוד קשה לי לסמוך על אנשים מאז ומתמיד.
כיום, אחרי שנה החברות הללו אט אט "מנסות לחזור אליי" בכל מיני דרכים. אני מדברת איתם כך כשיוצא לא בהרחבה,ואף מסננת לרוב.
כואב מאוד להיות לבד, אני מבינה ללבך, אך כואב מאוד להיות מוקפת בחבורה של"זאבים".
אני מאמינה בך דניאלה וגם בי שנלמד באמת להאמין באנשים אךף שזה קשה, ולהתקרב, לחייך, להיות ידידותיים יותר.
מאחלת לך שתתחברי לחברים אך חברים טובים! ושיהיה לך בן זוג שרק יסב לך אושר!
בהצלחה!

תראי מאמי סתם פתאום נכנסתי אליך וראיתי.
אני יכולה להזדהות איתך בקטע קטן, הייתה לי תקופה וגם עכשיו יש לי תקופה עם החברות שלי שהן מעצבנות אותי או לפעמים מעליבות אותי שאני כל פעם חושבת על זה שאני רוצה לנתק איתן את הקשר, אבל צריך ללמוד לפעמים איפוק.
תראי למשל הייתה לי חברה ממש טובה איזה 9 שנים ופשוט לא הסתדרנו כי כל פעם רבנו ואז אני החלטתי שאני לא רוצה להיות חברה שלה יותר.
אבל תראי יש כמה מצבים אם באמת לא מסתדרים ומעליבים אותך בצדק- ברור שלא כדאי להיות בחברה שלהם.
תראי לפעמים אומרים עדיף חברה אחת מאשר אלף מגעילים. )למרות שזה לא כ"כ קשור).
אבל אל תדאגי בתכלס חברים באים והולכים, בכל מקום בדר"כ מכירים אנשים חדשים.