בעיות קשות מאוד לפחות מילת עידוד

שלום!
יש לי כ"כ הרבה בעיות בחיים שאני לא יודעת מה כבר לעשות עם עצמי. גם בעיות בריאותיות ואסטתיות וגם בעיות חברתיות. אני בת 20 ואפשר להגיד שמעולם לא היו לי חיים טובים. אבל בשנתיים האחרונות מאז שעברתי 4 אשפוזים פסיכיאטרים החיים שלי הפכו לסיוט. עכשיו הבעיה העיקרית שכל השכונה יודעת על אשפוזים שלי ומרכלים עליי ופשוט צוחקים לי בפנים. המוניטין שלי פשוט התרסק לרצפה. כל הזמן יש חבורה של נערים ליד הדלת שלי שמצוטטים לי ואח"כ מעבירים לכל השכונה את מה שאני אומרת לפני שידעתי על זה דברתי עם אמא שלי על האשפוזים ועל אנשים שפגשתי בביה"ח ומה שעשיתי שם ואמרתי חופשי, ואז פתאום שמעתי מהחלון משהו מחקה אותי ואומר מה שאמרתי וכולם צוחקים, באותו רגע רציתי למות. ובנוסף אמא שלי מאוד כועסת על שטות מאוד גדולה שעשיתי באחד האשפוזים שהתחרמנתי עם גבר בביה"ח. הוא בנוסף שיקר לי וריכל עליי לפני כל החולים וכולם גם צחקו עליי. אמא שלי התחרפנה כשספרתי לה על זה וצעקה עליי ובכתה והאמת שלא רציתי לספר לה בכלל אבל בסוף הוא איים עליי שהוא לא יעזוב אותי אז רק מחוסר ברירה ופחד ספרתי לה בפרטי פרטים כל מה שעשיתי איתו. אני מאוד מתביישת שעשיתי את זה והאמת שמתי כבר פס על החיים שלי ולא היה לי אכפת רק להתנשק, להתחבק עם משהו.
בנוסף לכל אני בחורה ממש לא יפה, אני שעירה ויש לי כתמים על העור וצלקות והזעת יתר ומשקפיים
אבל עוד איכשהו אנשים שם אמרו לי שאני יפה ונראית טוב( ובעיקר הוא אמר). ועכשיו המראה החיצוני שלי נהיה עוד יותר גרוע, חזרתי מהבי"ח עם כינים ועד שנפתרתי מהם נשר לי המון שיער (הייתה לי נשירה גם לפני כן שנים) אז הסתפרתי קצוץ . אומנם מצאתי פתרון לבעיית הזעת היתר תודה לאל אבל נוצרה לי צלקת באוזן והסתפרתי קצוץ. אני פשוט מרגישה זוועה עם עצמי .
במשך שנים הייתי בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי אבל אני מרגישה שהבעיה שלי אפילו לא פסיכיאטרית וגם הטיפול הפסיכולוגי לא עזר כי לא יכולתי לבד לשנות את הכל, אמא שלי לא מלאה דרישה בסיסית אחת לגידול נורמלי של ילד. ולחשוב שאז עוד היו הזמנים הטובים.
אני מבקשת בעיקר עצה למה לעשות עם האנשים בשכונה ואולי איך לשפר את המראה חיצוני שלי טיפה. ובאופן כללי שלא הכל עוד אבוד.