שלום, יש לי שאלה חשובה

הי הייהיי

אני מכירה את הבעייה מהקצה השני..

תמיד הייתי הכי נמוכה בכיתה, ו"זכיתי" להרבה בדיחות במקרה הטוב, ולעג במקרה הרע.

ילדים ומתבגרים (ובינינו, גם מבוגרים) לא יודעים איך "לאכול" את השונה, ולכל צורה של חריגות, אפילו הכי תמימה, הם עשויים להגיב בצורה די מרושעת.

החדשות הטובות הן, שמה שלא הורג אותך מחשל אותך, ובמשך הזמן אתה לומד לא להתייחס לשטויות וללחץ חברתי, ולהבין שאתה יחיד ומיוחד בזכות מי שאתה ולא למרות מי שאתה.

כשלמדתי לקבל את גובהי (או בעצם, קוטני) באהבה, ההתייחסויות התחילו להיות אוהדות יותר, ובאזור גיל 20 פסקו לגמרי.

מהניק שבחרת (היי היי) אני מבינה שיש לך חוש הומור טוב, שזה מנגנון ההתמודדות המוצלח ביותר!

לכי בראש זקוף וגו מורם, חייכי לרכלנים, אל תתייחסי ואל תגיבי, המנעי בעצמך מרכילות על שונותם של אחרים, ותגלי שיש הרבה כוח ויתרון לגובהך,

בהצלחה

זה קשה לי עם זה , שלא צוחקים עלי ומרכלים עלי ולא אומרםי לי שום דבר על הגובה (זה קורה בכמה ימים כאלו) אני לא שמה על אף אחד.
אבל ברגע שצוחקים עליי ומרכלים עליי אני מתחילה להעלב ולהתעצבן.
תראי אבל יש כמה בנות מגעילות שהן להן בושה שאני אפילו לידם הן מתחילות לצעוק את זה וגם אתה שם שלי בקול רם.
ואני כ"כ סופגת את זה שבא לי לא יודעת מה לעשות להן. ( סליחה על הביטוי).
אבל מה אני יכולה לעשות הריי זה העבודה.
אבל זה קשה לי שצוחקים עליי.

תודה על העידוד.