הקאה

כיוון ההקאות הן רק בחברת החבר שלך, אני מבקשת שתבדקי עם עצמך יותר לעומק - האם יש בקשר שלכם משהו שגורם לך למתח או למצוקה? האם משהו בסיטואציות המיוחדות (יום הולדת, שינה משותפת אצלך) גורם לך לחשש?
נראה לי שהמקור להקאה שלך אינו פיזיולוגי, והמתח או חרדה מראים את עצמם בצורה פיסית ממש, אבל המקור הוא רגשי ולא פיסי. הבטן היא מקום רגיש שנוטה לסמן לנו על מתח רגשי (למשל, שלשול לפני בחינה ).

בקשר לפגישה הקרובה אולי כדאי שתאכלי לפני בואו של חברך, ולכן לא יהיה עלייך לאכול בערב - בזמן הפגישה. כמובן שאם הוא יהיה רעב הוא יכול לאכול משהו שתכיני לו או להזמין אוכל.
נטרלי את החשש המיידי שאת מייחסת לו משקל רב כדי שתוכלילבדוק מה מציק לך באמת בקשר הזה.
מצפה לתשובתך כדי שנוכל הלמשיך בבירור.
דניאלה

קודם כל, תודה על התשובה המהירה..
אני לא יכולה לחשוב על שום דבר שגורם לי לחשש בארועים האלה חוץ מהציפייה.. כמובן שאני לא רוצה להתאכזב ולאכזב את החבר..
ביומולדת אני לא יכולה לחשוב או להזכר על משהו נפשי מלחיץ שקרה.. אולי התרגשתי מכל הקטע שזה הימולדת הראשון שאני חוגגת עם מישהו בקשר רציני.. והייתה לי ציפייה מסוימת שאולי פחדתי שתהרס..
היו לי קצת פרפרים בבטן כשהתיישבנו במסעדה.. אבל חוץ מזה ההנחה השניה שלי היא שהאוכל פשוט לא היה טוב..
אף פעם לא הגעתי למצב של הקאות בגלל לחץ.. אפילו לא בלימודים- הייתי יחסית לחוצה בבחינות במקצועות מסוימים.
כשהחבר בא לישון אצלי, כפי שאמרתי ראינו סרט שממש הלחיץ אותי.. אני אחת שממש מושפעת מדברים כאלה ובכללי נמנעת מלראות דברים שאמורים להיות מפחידים ומלחיצים כי אני פשוט יודעת שזה לא יעשה לי טוב..
קרה עוד מקרה שראינו סרט שגם מאוד הלחיץ אותי.. ובסוף הסרט פשוט הלכתי והקאתי..
וכל שאר המקרים אני מאמינה שקרו בגלל הפחד שהם יקרו..

חשבתי ליום שישי להזמין עוד חברים.. אולי בגלל שזאת תהיה סיטואציה שונה אז לא יהיה לי הרפלקס והפחד שזה יקרה לי שוב.. אבל עדיין כל הזמן מתרוצץ לי בראש שאני שוב כנראה הולכת להקיא.. למרות החברים.

החבר לא עושה מזה סיפור, הוא לא נעלב או כועס..
אבל אני ממש מרגישה לא בנוח להקיא לידו שוב.. כי אני מפחדת שהוא פשוט יפסיק לקבל את זה..

הייתה לי תקופה ממש רעה וכואבת .. עכשיו, כשאני מסתכלת על זה. אני יכולה לאמר שהיא התחילה כמה ימים לפני היומולדת שלי-לפני 3 חודשים.

לפני פחות מחודש התחלתי לסבול ממחשבות טורדניות כאילו משהו רע יקרה לי, פחד ממחלה פיזית, פחד לאבד מישהו או פחד להכאיב לאנשים קרובים אם חס וחלילה יקרה לי משהו..
זה גרם לי להרגשה של חנק, דפיקות לב מהירות.. בפעם האחרונה שזה קרה לי הרגשתי ש"זהו זה הסוף" ואז הלכתי לדבר עם סבתא.. היא הרגיע אותי וההרגשה עברה לשבוע בערך..
עכשיו אני מרגישה שהיא לפעמים חוזרת כי נכנסים לי דברים טיפשיים ולא הגיוניים לראש.. אני מנסה לא לחשוב עליהם וכל הזמן להתעסק במשהו שאני אוהבת וגורם למחשבות להעלם לכמה זמן..
אם אני מסתכלת על התקופה שעברה עליי אני דיי מבינה מאיפה כל זה מגיע... באמת הרגשתי שאני מתפרקת.

אני לא יודעת כמה זה באמת קשור לנושא ההקאות.. אבל חשבתי שכדאי לציין את זה..

לפני כשלושה חודשים קרה משהו שגרם לך לחרדה. מה קרה ? מה הפך את התקופה לקשה וכואבת? האם היה זה אירוע חיצוני או אירוע נפשי, בינךם לבינך?
לאחר מכן, לפני כחודש , כתוספת לחרד'ה, התווספו מחשבות טורדניות לגבי אסונות שעלולים להתחולל. במחשבתך מיהו המועד לאסון. את? או מישהו אחר?
והמצב התפשט כך שכל דבר פשוט כמו לצאת לבלות, לראות סרט, לאכול במסעדה, לבלות עם החבר הפך לטעון ובעייתי. כולל ההקאות. כאשר בעבר לא היו בעיות כה חריפות סביב פעילות כזו?

תמשיכי לבדוק עם עצמך, כמו שעשית ועני לי
דניאלה

לפני שלושה חודשים,כמה ימים אחרי היומולדת, היה לי מוות במשפחה..
הייתי דיי במצב של הכחשה כמה ימים לפני, כשהיה האשפוז בבית החולים..
מצאתי על עצמי גידול שהדאיג אותי מאוד ואופן הטיפול [בעצם, חוסר הטיפול] במרפאה הצבאית תסכלה אותי עוד יותר..
החבר שלי נפרד ממני, לא ציפיתי לזה בכלל... [חזרנו יום אחרי אבל הרגשתי שהוא פשוט ניפץ אותי - עכשיו ההרגשה עברה ופתרנו את זה]
שירתתי במקום מאוד עמוס מבחינת עבודה ותמיד הרגשתי שלא משנה מה אני עושה זה אף פעם לא טוב מספיק ולא מוערך, ובאמת בסופו של דבר לא התאמתי לקריטריונים שלהם.
ועוד כל מיני דברים קטנים שמאוד הדאיגו אותי..
אני חושבת שלא הייתה תקופה שבכיתי בה כמו שבכיתי בתקופה הזאת..

אחרי שעברתי למקום החדש, שהוא בהרבה יותר רגוע התחילו לי המחשבות האלה..שבדרך כלל קורה לי משהו..

לא כל דבר פשוט הפך לטעון בעייתי.. אנחנו כן יוצאים וכן נפגשים ואני מרגישה בסדר גמור.. אני יוצאת עם חברות ואוכלת איתן ומרגישה בכללי טוב..
אבל יש ארועים שהם חשובים לי שבגלל הפחד שזה קרה בדיוק באותן הנסיבות,ושזה יקרה שוב.. זה באמת קורה..

אני לא יודעת למה הקאתי ביומולדת, ולמה הקאתי כשהוא בא לישון אצלי..
אני פשוט רוצה להפסיק לחשוב על זה ועל סיטואציות נוספות שיכולות להיות לי איתו שאני יכולה להקיא בהן..
איך נפטרים מזה?

אני כמובן מציעה לעבור בדיקה רפואית כדי לשלול אפשרות של בעיה גופנית, אך נראה כי ההקאות כמו המתח והמחשבות החרדות - נוצרו בעקבות האירוע של המוות והחשש לעצמך בעקבות הגידול המדאיג וכמובן בגלל הפרידה המנפצת שלא ציפית לה מצד החבר.

למרות שאת אומרת שהכל בינכם פתור לכאורה - הרי שידוע כי "מי שנכווה ברותחים, נזהר בצוננים". כלומר אחרי שנכווית ממנו ובאופן לא צפוי בפעם הראשונה, נוצר בך חשש שאירוע כזה יחזור על עצמו והחשש מראה את עצמו בהקאות .

מעבר לאפיזודה עם חברך, נראה שקרו הרבה דברים לא קלים, בתקופה האחרונה, שפיתחת בגללם גם מחשבות מטרידות וחרדתיות וגם תגובות גופניות של הקאה.

אני בדרך כלל לא מציעה "להיפטר" מדברים שמציקים לנפשנו. אם רגלך היתה נשברת לא היית "נפטרת" ממנה אלא מקבלת טיפול. כך גם בנפש. נפשך מאותתת לך מאד חזק כי יש בעיות והדרך היא להקשיב להן, להיות מודעת, להבין לטפל ולרפא.
כלומר שאני ממליצה לפנות לטיפול ולהיות סבלנית ומקבלת כלפי עצמך. גם אם התכנים מפחידים - כמו מוות , מחלה, פרידה - עדיף להתמודד ולא לברוח. בסופו של דבר, אין לנו דרך לברוח מעצמנו. מה דעתך?

טפלי בך יפה ושמרי עלייך
דניאלה