עדות :(

אני הייתי במצבך בדיוק לפני מספר שנים.
גם אני עליתי לארץ בגיל 6 והיום אני בת 22.
עד לפני מספר שנים הרגשתי מאוד לא נח עם זה .ניסיתי שלא לדבר רוסית אפילו עם ההורים שלי זה תמיד בחצאים.
הדברים השתנו כשהתגייסתי ואז קרה משהו שלא ציפיתי לו: התבגרתי!!!
ועם הבגרות בא השכל. את לא מבינה כמה אנשים אוהבים אותך בזכות עצמך ולא בזכות העדה שלך!
ואם את מתביישת בהיותך רוסיה זה אומר שאנשים שאיתך גורמים לך לכך וחבל! את צריכה להתרחק מאנשים כאלו. תאמיני לי את לא רוצה לחיות את החיים האלו ולבזבז כלכך הרבה אנרגיה בלהיות לא מי שאת...
תהיי גאה בעצמך!,ובמי שאת ואל תשני את עצמך (בואי נודה בזה את לא יכולה ).

היתה תקופה שחשבתי לעברת את השם שלי והיום אני מודה לאלוהים שלא עשיתי את זה .את לא מבינה כמה זה משחרר לאהוב את עצמך ולהיות בטוחה במי שאת.
מותק דמייני את עצמך יום אחד קוראת לעצמך "מיטל" ומדברת רק עברית ואז פוגשת בחור ואת מעוניינת בו (והוא----הכי ישראלי שיש!) והוא גם מעוניין בך ...הבעיה שהוא מכיר אותך בתור "מיטל" ילידת הארץ...זאת הצגה ויותר מזה זה שקר ואת העבר שלך את לא יכולה לטייח...ואני מדברת איתך מנסיון ,זה לא קל וזה לא נעים.ולא את לא חייבת לדבר כל היום רוסית ולצבוע את השיער שלך לבלונדיני כל מה שאת צריכה זה להפסיק להתבייש בשם שלך והורים שלך (והם כועסים עלייך בצדק) את יכולה להמשיך לדבר עברית,ולראות רק טלויזיה ישראלית ולקרוא רק ספרים בעברית ולצאת עם בחורים שהם ילידי הארץ ואולי אף לעברת את השם שלך .
אני היום מדברת רק עברית וקוראת ספרים רק בעברית והחבר שלי מרוקאי טהור :-) והחברים שלי רובם ילידי הארץ והם אוהבים אותי בתור מי שאני "למרות " שאני רוסיה...
את רק בת 15 ושוב אני הייתי במצבך בדיוק חשבתי שהעדה שלי מגדירה את מי שאני ואני ומבטיחה לך שהגישה שלך תשתנה
בהמון הבנה ,אולה.
אשמח לקבל את תגבותך

מחכה לרגע בו אפסיק להתבייש , והתגבר !
עזרת לי מאוד .

תהני מהחיים וכל השאר מאוד מאוד מאוד שולי

הי,

מה שאת מרגישה הוא חלק טבעי ונורמלי מגיל ההתבגרות.

בגיל שלך הרבה נערים ונערות מפנים עורף להורים, ולכל מה שמייצג אותם, ומחפשים לעצמם זהות חדשה והשתייכות חדשה.

כאשר מדובר במשפחות מהגרים (או במקרה שלך, עולים) הרבה פעמים קורה שילדים ומתבגרים מתביישים במוצאם הזר, מסרבים לדבר את שפת האם, ורוצים להיטמע לגמרי בחברה החדשה. לפעמים תהליך זה מלווה ברגשי בושה, אשמה, הכחשה או כעס.

בהמשך הדרך, אחרי שתרגישי בצורה יותר חזקה את ההשתייכות שלך לחברה הישראלית, ויהיה לך יותר ברור מי את, אולי תרגישי אחרת.

יש בני נוער, שעם התבגרותם חוזרים להתעניין בשורשים ובתרבות המוצא שלהם, מפסיקים להרגיש בושה, ומתחילים להרגיש גאווה. לבסוף, הם נהנים משני העולמות. זה תהליך שלוקח זמן ואין טעם להאיץ בו.

העיקר, שבכל שלב, תקבלי את עצמך ותאהבי את עצמך,

שנה טובה!