ציפיות מוגזמות

הי אנונימית,

סליחה על האחור בתגובה!

קודם כל חשוב לזכור שהורייך ואת פועלים למען אותה מטרה: שיהיה לך טוב ושתצליחי בחיים.

נסי לשתחרר מההרגשה שאתם נלחמים אחד בשני, אלא שיש לכם "משא ומתן" על איך הכי נכון בשבילך לחיות ולחלק את הזמן.

חשוב לפתוח את הדברים לשיחה גלוייה איתם. נסי להקשיב לציפיות ולחששות שלהם, ודברי בגילוי לב על הרגשת הלחץ שלך. הסבירי להם שדרך ההתייחסות שלהם מחלישה אותך ולא מחזקת, וגורמת לך לחוסר בטחון ולחוסר מוטיבציה.

נסו להגיע להסכמות לגבי חלוקת הזמן פחות או יותר בין התחומים השונים בחייך: לימודים, תחביבים, חברים, פנאי (חשוב מאד!), אחריות בבית וכיוב'.

אני לא מתנגדת גם לשיטה של "חיזוקים" (משהו כיפי בשבילך) אם תשיגי הישג יפה בלימודים או בתחומים אחרים. אם כבר לחץ, עדיף ב"טוב" מאשר ב"רע".

נסי לשדר להם שאת אחראית, בוגרת, מבינה מה חשוב בחיים וסומכת על עצמך. אם את לא באמת מרגישה ככה, חשוב שתעבדי בכיוון, כי זה המפתח להצלחה ולאושר.

בהצלחה ושנה טובה!