סובל מאובססיה המתאפיינת באיום תמידי

ברמה כזו או אחרת עד כדי שיתוק לעיתים, במובן של אי תיפקוד במובן המינימלי (היגיינה, תזונה וכד').
באופן כללי אני נמנע מלצאת מהבית שלא בלווית אשתי, וכל זאת בגלל הפוביה מנשים אנונימיות או מוכרות אשר משדרות איום כלפיי.
יש לציין כי תוכן הפוביה האובססבית שלי באופן קשור הישיר והחיצוני להשתלטות ההולכת ומתגברת של הנשים על עמדות הכוח באופן גלובאלי (רב תחומי, בעיקר בפוליטיקה ובכלכלה, וכן אוניברסאלי, כלומר, בכל העולם). תת תוכן נוסף בפוביה הוא החרדה, שמא כל הנשים לסביות או לסביות בפוטנציה, תפיסה המייתרת אותי כגבר.
ברצוני לציין שבהשראת השיחות (לא באופן ישיר כל כך) ע"י המטפלים השונים (פסיכולוגים ופסיכיאטרים וכן מתנדבי ער"ן) במרוצת השנים (מעל עשרים שנה) הגעתי לתובנה מעמיקה לגבי עצמי, אבל באופן פרקטי, אין כמעט שיפור נראה עין. אני ממשיך להיות מאוים (ממש ברמה הקיומית), והסבל הרב והמתמשך שנגרם לי כתוצאה מן האובססיה והקומפולסיה/יות (שמתבטאת/אות בנבירה תמידית במקורות מידע שונים בעיקר באינטרנט, לגבי יחס הנשים מול הגברים מבחינת איוש עמדות המפתח, ובמחקרים עדכניים לגבי אחוז הדומיניות והלסביות, כפי שציינתי מקודם , בכל נקודת זמן אפשרית), מוביל אותי אל מחשבות בריחה, בעיקר ע"י התאבדות או "המתת חסד" בתשלום ע"י אחד ממקורביי.
נכון לעכשיו אני מטופל בתרופות ממשפחת ה- SSRI וה- SNRI וכן בתרופת הרגעה, ונמצא כשמונה חודשים ללא טיפול פסיכותרפויתי של ממש, לו אני זקוק ביותר, לאור ניסיון העבר והיכרותי את עצמי.
ולסיום, אני בן 45 ומשווע לייעוץ או הכוונה לגבי דרך הטיפול בבעייתי, כאשר מבחינה טיפולית (בייעוץ ובהכוונה), אינני עושה הבחנה מיגדרית (היו לי כבר מטפלות),

תודה מראש לעוזרים וסליחה על אריכות דבריי !