שלום

הי ש,

ההרגשה שאת מתארת קשה ומתסכלת. את רוצה ליצור קשרים, ולזכות באהבה ובהערכה, אך משהו בהתנהלותך או בהגנותייך משיג את התוצאה ההפוכה.

הרבה פעמים אנשים שנפגעו בעבר נהיים מאד רגישים ופגיעים, ולמרות רצונם בקשר, משדרים יחס חשדני ועויין, המשדר מסרים כמו "אני יודעת שבסוף תפגע בי, אז אין לכל זה טעם" "אני יודעת שאת לא באמת רוצה להיות איתי, אז די עם הצביעות" וכיוב'. לעיתים הפגיעות יוצרת שריון של נוקשות, קושי בנגיעה רגשית ודברים נוספים שציינת.

את יודעת שכדי ליצור קשרים משמעותיים עלייך לקחת סיכון של חשיפה ופגיעה, אבל כרגע את כנראה לא בשלה להסתכן, ומפעילה מנגנוני הגנה שמרחיקים ממך אנשים.

אפשר לאמר שאת כמו קיפוד, שבטנו רכה כל כך, והוא מגן על עצמו בעזרת קוציו הארוכים. אני בטוחה שיהיו אנשים שעוד יגלו עד כמה הקיפודה הזו חמודה, וכמה היא צריכה שישמרו עליה.

נהדר שיש לך מודעות עצמית גבוהה. טוב שאת רואה שסגנונך האישי לא פשוט לאחרים, טוב שאת מזהה את הדמיון להורייך ולסבייך, ובמיוחד טוב שאת יודעת שזה לא בא מרוע אלא מפגיעות.

כבר חסכת לעצמך חצי שנה ראשונה בטיפול! (:

כעת, כדאי מאד שתיגשי לטפל בעצמך, כדי שהדפוסים המשפחתיים יעצרו, ותוכלי לצאת לדרך חדשה, נעימה וחברותית יותר.

תוכלי להעזר בטיפול פרטני, וגם בטיפול קבוצתי, בו תקבלי פידבק מזין ומשמעותי על התנהלותך הבינאישית, וגם תרכשי מיומנות חברתית ותלמדי לתמוך ולעזור לאחרים.

את יכולה לפנות לעמותת "עמך", המוקדשת לטיפול בניצולי השואה ובני הדור השני והשלישי, או לכל מסגרת ציבורית או פרטית אחרת.

בהצלחה!