להיות או לא להיות....

טוב..זה כבר לא כזה רלבנטי כי הוא לקח את ההחלטה ונפרד ממני אתמול:(
הרגיש שאני מרוחקת...איך יכול להיות כשרק כשמאבדים משהו זה מתחיל להיות כל כך כואב ודבילי להפסיד בגלל שטויות????אני מייסרת את עצמי..מצד אחד היה חסר לי משהו,לא התאהבתי..מצד שני,יכול להיות שאם לא הייתי מתעסקת במה פחות טוב בו הלב שלי לא היה חסום... יכלתי לסתןם ולהגיד תודה היה לי בחור טוב, זהב וחיפשתי אקשן או שנראה גברי יותר ומה אני מושלמת?????
הוא אומר שהוא מאוהב אבל מחליט שהשתיקות והקושי שלי להיפתח מינית אליו(הוא היה אמור להיות מס' 1..)מקשים עליו ..אם יש לו רגשות איך הוא יכול להיפרד ?

שלום אדווה,

לא ציינת בת כמה את, ומה הנסיון שלך בקשרים זוגיים.

אחד המפתחות להצלחה זוגית היא תקשורת. יכולת לדבר בכנות ובפתיחות אחד עם השני עוזרת להגביר את האהבה ולצמצם את הפערים.

נראה שתקשורת היתה הצד הכי חסר בקשר ביניכם.

לשניכם היו דברים שהפריעו, או שהיו חסרים, אך לא מצאתם דרך לדבר על הדברים. שיחות "על מזג האוויר" החליפו תקשורת יותר פתוחה ואינטימית על הצרכים והרגשות שלכם.

צריך ללמוד לדבר ולהביע, ולא לצפות שהשני יקרא את המחשבות, או שהקשר יתנהל מעצמו.

אולי עוד אפשר לחזור לזוגיות בעזרת גישה פתוחה וקשובה יותר, נכונות לשמוע את הצרכים של הבחור ולהשתנות, ובטחון לדבר על עצמך ולבקש מה שמתאים לך.

בהצלחה

בוקר טוב איכשהו רוני:)ותודה על התיחסותך..
האמת שאני בת 26..מסיבות של חיי נמנעתי מקשרים אישיים ואינטימיים ועם כל ה"סל הריק" הזה של חוסר קשר והתנסות נכנסתי בכייף ובבשלות לקשר הנוכחי (אני במקביל כבר שנתיים בטיפול).
הפתיחות היתה אחד ממוטיבי הקשר ,אני יודעת שזה נשמע הזוי לאור מה שרשמתי אבל נפתחנו אחד לשני וסיפרתי לו את העניין שלא היה לי קשר וגם דברים אחרים שעם חברות לא דיברתי.כי נוח וכייף היה לי וגם הוא סיפר.מצד שני ,יכול להיות שעקב כך ששננוי רגישים התחלנו לשמור דברים קטנים שיצרו אי הבנות גדולות ורק אחרי שרבנו גילינו כמה כל אחד פירש אחרת.ברור שהיינו צריכים לדבר וגם דיברנו על הצורך של כל אחד.בלי להיכנס להכל..הוא רצה יותר אינטימיות וסקס אחרי ש"חיכה "4 חודשים אני שלא התנסיתי התחלתי מקטן ועדיין לא יכולתי י סקס...לי חסרו דברים אחרים יותר לרגש והוא היה בבלאגן של קשיי שגרה וזה לא הסתדר ותסכל אותי.אנחנו שתי נשמות שכייף להן ביחד ומצד שני לא ניתן להתגבר על המחסום של הצורך אחד של השני ולא שאין רצון.אז הוא החליט שעדיף שניפרד למרות הקושי כי מה שמפריע כנראה לא הולך להשתנות כי קשה לכל אחד בעניין שלו....אז אני חוה בצער ובכאב את קשיי הפרידה והפספוס האישי שלי .....וזה כואב..
ברור שאפשר לחזור מתוך הכאב והגעגוע אבל לא בטוח שזה יחזיק אם מה שמפריע לא נפתר..אוף...

אבל אני מרגישה צורך...עד שתגיע הפגישה הבאה אצל הפסיכו' שלי ......אני מכה על חטא...היה לי בחור שהתאהב בי ..שנתן לי את ליבו...ולא קיבלתי את זה ...לא התאהבתי...אולי כי בחיי תמיד רדפתי אחרי כולם...אני מנסה להבין...אולי זה נראה לי מוזר כשהוא נתן לי בלי שרדפתי?אולי כשלא הייתי צריכה להתאמץ כדי לומר שאני שווה אלא מישהו פשוט הבין את זה לבד ולי היה "חסר " הרדיפה?אני פאקינג דפוקה או מה?התעסקתי במה שלילי בו במקום מה חיובי ויש הרבה...אז היו חסרות לי פגישות איתו..הוא עובד כמו חמור אז אולי יכלתי לסתום ולהגיד שהוא לא עצלן במקום להגיד ולחפור שזה הצורך שלי והוא לא מספק אותו ובאותה מידה הוא אמר שאני לא מספקת אותו ...הוא ידע שאין לי ניסון והיה סבלני ורגיש ו4חושדשים עשינו דברים אחרים וגם זה בקושי פעם בשבועיים "הסכמתי לתחנוניו".אני יודעת שאני חוששת מזה ,לא יודעת למה כי אני נהניתי בדברים הקטנים,אולי זה מהווה מעשה רגש י וזה שלא התאהבתי מנע ממני להתמסר?ואיך עכשיו שהוא קיבל החלטה אני כל כך כואבת?ופצאון אולי כן מרגישה משהו?ואפילו בא לי לשכנע אותו..מצידי לשכב היום לא משנה לי ...אני אתעלה על הפאק הזה שאני סוחבת עליי כאילו שאם מישהו אחר זה לא יהיה ..מי אמר שאני אמצא מישהו כמותו רגיש ומחכה ומבין ומקבל?????????????????
אני מכה על חטא.אני מוכנה להתפשר יש כאלה שיגידו שאני מבטלת את עצמי ,לא איכפת לי.

קודם כל התכוותי לרשום התכתבויות ולא כפי שנרשם בכותרת..
שניץ-זה שלא חשבתי שאני התאהבתי -עכשיו אני מרגישה שכן...אני כואבת .אני מתגעגעת וכנראה שגם אוהבת...לא ידעתי מה מרגישים...איך...אולי פחדתי מזה..לא יודעת,באמת.רק אחרי שהוא נפרד הבנתי!רק אחרי שאני מאבדת משהו אני מעריכה אבל זה לא משנה כי אני נשארת בלי כלום!עם כאב כמו שאני מתורגלת כל חיי

אדווה יקרה,

לא שכחתי אותך. סגנון הכתיבה שלך מזכיר "יומן", כמו כתיבה אישית אל עצמך, דרך הרשת.

הדחיסות של הכתיבה פחות מזמינה דיבור ותגובה. דבר שמחזיר אותנו שוב לנקודה של התקשורת, והצורך לברר עם עצמך האם את יודעת לתקשר היטב ביחסים בין-אישיים.

את מעלה המון תחושות, שאלות והתלבטויות, כולן חשובות ושוות בירור.

אני שמחה לשמוע שאת בטיפול, ומציעה לך להמשיך את הבירור היסודי עם המטפלת שלך.

בהצלחה!

לך קודם כל תודה בכל זאת שהגבת גם אם זה די הכאיב לי .כנראה ששיקפת את המציאות הכואבת.
זה שאני אצל המטפלת זה אמנם משהו שגם אני שמחה שעשיתי אבל כבק שנתיים שהיא מקשיבה ומקשיבה ואני מרגישה שאמנם אני לומדת על עצמי אבל חוזרת שוב ושוב על הטעויות.מילא שאני מקלקלת או משלמת בכאביי על תחומים שונים אבל כאן פגעתי במישהו ,לא שאני לוקחת את כל האחריות אבל אם יש לי עכבות אולי היא היתה צריכה להזהיר אותי שאני קודם צריכה לטפל בהן כדי שלא יתאהב בי ואני לא.לא?
כי זה סתם גורם לי להתייאש כבר מהטיפול.
תודה בכל מקרה על ההתייחסות.אני אסתדר איכשהו.