שלום, אני חדשה פה...

היי,
לפני הכל, שאלה שהטרידה אותי - איך בחרת את הכינוי שלך? זה הזכיר לי שורה משיר "למה לך מקטרת מלחמה?". יש לו משמעות עבורך?
את יכולה לספר עוד על עצמך? מה רע לך? למה נשרת מבית ספר?
תוכלי לספר גם עליך ביחס לחברים שלך? כתבת שיש לך הרבה חברים אבל את לא מדברת על רגשות, תוכלי לספר ממה זה נובע? לפעמים החברים מתעניינים אבל אנחנו רוצים להשאיר את הרגשות שלנו לעצמנו, במקרים אחרים אנחנו פוחדים מהתגובה שלהם או חושבים שהם פשוט לא מסוגלים להבין אותנו.
אני כאן בשבילך

היי דידי,

קודם כל בחרתי את השם שלי מהמיתולוגיה היוונית, נמסיס הייתה אלת הנקמה והצדק, אחת האלות האהובות עליי מהמיתולוגיה..
יש לו הרבה משמעות בשבילי כי אני מזדהה עם הסיפורים עליה, באופן בו היא נקמה ועל מה היא נקמה..
נשרתי מבית ספר לפני יותר מחצי שנה, באמצע כיתה יא' בגלל שלא הסתדרתי עם המסגרת.. אני לא מסוגלת להיות בשום מסגרת בה מחייבים אותי לעשות משהו ולכן לא באתי לשיעורים, לא התכוננתי למבחנים ולא היה לי טעם להישאר... ולא הצלחתי למצוא עבודה נורמלית מאז...
רע לי בגלל שאני מאוד בודדה, נראה לי שאף אחד לא מתעניין בי ולא מקשיב לי כי גם במשפחה אני נחשבת ל"הקטנה" כי אני בת זקונים ושתי אחיותיי גדולות ממני ב14 שנה ולמרות שאנחנו בקשר טוב אני לא יכולה לדבר איתן ממש כי הן נורא דואגות מכל דבר...
ומהחברים שלי למרות שיש לי באמת הרבה די התרחקתי כי אלו מבית הספר כבר קשה לראות כי אנחנו לא רואים כל יום אחד את השני בבית ספר ויש לי הרבה חברים לא מבצפר שאני רואה רק במסיבות וכדומה כי נראה לי שאני לא מעניינת אותם כבר..לא יודעת למה אולי זאת אשמתי, אבל נראה לי שכל בן אדם שאני מכירה מתרחק ממני ושאני לא יצליח בכלום וזה די מדכא...
אני לא מדברת על רגשות ממש אולי בגלל שהייתי קטנה דיברתי יותר מדי ואמרו לי לסתום ועכשיו אני פשוט לא מסוגלת לדבר..אולי רק לכתוב וגם זה בקושי...
אני לא יודעת מה לעשות ואני עושה לעצמי רע כל הזמן כדי לשכוח מהכל וגם זה לא עוזר...

סליחה על המגילה...

תראי, לפרוש מבית הספר - זה לא סוף העולם !!!,

אפשר להשלים השכלה אם תרצי בכך, גם אחריי הצבא במכינה.
זה תלוי רק בך. קורה שאין לבן אדם סבלנות וכוחות לשרוד את בית הספר,
לא נורא, זה לא סוף החיים, אפשר לעשות הפסקה ולחזור לזה בשלב מאוחר יותר בחיים.

בכלל, מי קבע שחובה עלינו ללמוד בכיתה יא' בגיל 17, יב' בגיל 18 וכן הלאה ?!,
ואם לא בא לנו !?, לא חייבים להישאר במסגרת רק כי החליטו בשבילנו,
אפשר גם אחרת, באחריות !

ובקשר לחברים, אני בטוח שהמצב ישתנה עם הזמן,
גם אם תעשי צבא, תכירי אנשים חדשים, מספיק לטעמי חבר אחד או שניים טובים,
על פני עשרות חברים לא טובים...

אני מכירה את מקור השם, לכן עניין אותי למה בחרת שם שמסמל גם צדק אבל מקושר יותר לנקמה. תהיתי במי את רוצה לנקום ואני עדיין תוהה.
כשאני מסתכל על הסיפור שלך נראה שהבעיה היא לא הנשירה מבית הספר, היא כמו סימפטום, יכול להיות שניסית להראות שרע לך או שכל כך רע לך שקשה לך להעמיד פנים שאת כמו כולם? אני לא מאמינה שאין לך יכולת להסתדר עם המסגרת, נראה לי שפשוט לא תמיד קל להתמודד עם מסגרת וכשהעולם הפנימי שלך מבולגן ובמלחמה, למי יש כוח לשחק את המשחק ולהתאים למסגרת?
אני לא יודעת אם אנשים באמת מתרחקים ממך או שזאת הרגשה שלך. יש לך מישהו שאת סומכת עליו מספיק בשביל לדבר איתו ולראות אם הוא באמת נרתע ממך? זה קצת מפחיד לעשות את זה, אבל אולי תגלי כך אם את באמת מרתיעה ואם כן אז למה, או שאולי תיווכחי לדעת שאנשים לא נרתעים ממך, סתם נראה לך ככה.
מה ז"א שאת עושה לעצמך רע כדי לשכוח?
אני בעד לדבר על רגשות. אני גם בעד טיפול פסיכולוגי אבל משום מה יש לי הרגשה שאת תתנגדי. כיוון שאת מתבטאת יותר טוב בכתב, מה דעתך לכתוב בלוג בו תוכלי לבטא את עצמך ולהכיר עוד אנשים שמרגישים כמוך?
אין מה להתנצל על מגילות

אני לפעמים מתגעגעת אבל לא אכפת לי מה חושבים, לי זה לא התאים ולכן עזבתי וכרגע אני באמת משלימה דרך אקסטרני...
אני מתחברת לנמסיס בעיקר בקשר לנקמה כי הרבה אנשים שהכרתי היו מגעילים אליי והייתי רוצה לעשות להם רע כמו שהם עשו לי.. ובכל נקמה באנשים שעושים דברים נוראיים,לא אישית לי, כמו צדים בעלי חיים או מתעללים בהם. אני אוהבת הרבה יותר בעלי חיים מאשר בני אדם ולכן אני מרגישה גם יותר בנח איתם.
רציתי ללכת לטיפול פסיכולוגי שהייתי צעירה יותר אבל עכשיו כבר לא כי גם ההורים שלי לא ממש בעניין וגם כמו שאמרת, אני מרגישה נח יותר לכתוב מאשר לדבר..
התכוונתי שאני עושה רע לעצמי בזה שאני שותה מלא אלכוהול, בדרך כלל במסיבות ורב הפעמים אני מתעלפת לכמה שעות במסיבה עצמה וגם קיבלתי הרעלת אלכוהול פעם... אני מעשנת ומגיל 15 אני חותכת את עצמי ויש לי מלא צלקות שבטח בחיים לא יעברו ונמאס לי מכל זה אבל אני לא מצליחה להפסיק כי כשאני מתעצבנת אין לי דרך אחרת להוציא את הכעס...

ובקשר לחברים,זה לא שהם נרתעים פשוט אחרי כמה זמן הם פשוט כבר לא מתעניינים ומתרחקים וזה ככה קרה לי עם כל החברות למרות שכן דיברתי איתם וזה לא עזר כל כך...

פשוט נראה לי שאנשים לא מתחברים אליי ובחיים לא יתחברו... ואני לא יודעת למה...

היה לי זמן לחוץ ובעיות במחשב בבית.מקווה שתסלחי...

הבעיה שלי עם נקמה היא שבדרך כלל היא פוגעת גם באדם הנוקם עצמו, כנ"ל לגבי מחשבות על נקמה. זה נשמע מתחסד אולי, אבל לדעתי הנקמה הכי טובה היא לא לשים לב ולהמשיך בחיים שלך, למצוא את הדרך שתעשה לך טוב.
ברור שלשתות עד אובדן הכרה או לחתוך את עצמך זה לא פתרון טוב, נראה לי שזה פשוט מה שנשאר לך כי את לא יודעת איך להתמודד עם כל הרגשות השליליים שיש לך, נשמע שיש לך מערבולת של המון רגשות ובאמת קשה נורא להחזיק את כולם בלי להתפרק ואולי ההתפרקויות האלה של החתכים והשתייה פשוט מאפשרים לך לשאת את העוצמה של הרגשות ואת הכאב שהם ממש בלתי נסבלים לפעמים. ברור שיש להתנהגויות האלה תועלת עבורך, אבל אני חושבת שיש דרכים אחרות שיהיו יותר מועילות ופחות הרסניות - רק צריך עזרה למצוא אותן.
אולי תבררי למה החברים שלך איבדו עניין והתרחקו, למרות שקשה לעשות את זה. הכרתי פעם מישהי שנורא נעלבה כי חברה טובה שלה ניתקה את הקשר, לדעתה זה היה כי לא היה אכפת לה. כשהיא דיברה איתה היא גילתה שחברה שלה פשוט לא יכלה לסבול את זה שכל הזמן רע לה.
לגבי טיפול - אם זה חשוב לך, תסבירי את העניין להורים, ממה זה נובע ולמה את חייבת טיפול. אם הם לא מסכימים, יש מסגרות אחרות בהן תוכלי לקבל טיפול - תפני למשל לשירותי בריאות הנפש בעיריה. את יכולה גם להביא טקסטים לפסיכולוג ולעבוד בעזרתם, אולי זה יגרום לך להרגיש יותר בנוח