רע לי !

שלום , אני בת 15 , אני לא יודעת איך להסביר את מה שאני מרגישה
מבחוץ כולם חושבים שטוב לי,יש לי חברות,יש לי הורים ובית לא חסר לי כלום,אני חכמה יש לי ציונים טובים אני יפה ורזה ואני יודעת שיש לא מעט אנשים שהיו רוצים להתחלף איתי אבל זה לא ככה באמת. אני מרגישה לא נוח , רע לי עם הכל , רע לי עם המשפחה רע לי עם בית הספר והאנשים הנמצאים בו , רע לי עם עצמי ועם הדת שלי , אני מרגישה כאילו שאני לא שייכת לגוף שלי כשאני עם אנשים אני פתאום לא אני , אני נהיית שונה , מדברת שונה , מתנהגת שונה , משדרת משהו שונה ,משהו שלא באמת קיים , אני משדרת נוחות ושמחה למרות שזה ממש ההפך,עם אנשים שאני לא כ"כ מכירה אני ישר נסגרת ומתביישת,אני מתביישת בעצמי ובהתנהגות שלי,אני חייה בהכחשה מוחלטת,אני נסגרת בבועה שיצרתי לעצמי,אני פשוט משקרת לעצמי ולסביבה שלי אני פשוט לא יכולה להיות עצמי ! אני מרגישה שאין בתוכי שום תוכן או אופי אני כל היום בבית כי רק בבית אני
יכולה להיות עצמי אני לא הולכת לטייל אני מנסה שלא להכיר אנשים חדשים .
יש לי הרגשה שאני מחכה למשהו , כל יום אני הולכת לבית הספר וחייה את השיגרה כאילו הציפייה ליום שבכלל לא קיים כמו למשל כשיש טיול אז אני כל יום מחכה לטיול הזה ומצפה לו ועכשיו אני כאילו מחכה למשהו ואני לא יודעת למה אני מחכה אני לא כל כך יודעת להסביר את ההרגשה הזאת , אני פשוט מחכה למשהו , ואני לא יודעת למה אני מחכה .
יש לי הרגשה מגעילה בגוף .
אתמול היה לי חוג ריקודים שהצטרפתי אליו לפני שנה , ויש ילדה אחת בחוג שמשפיעה עליי , אם היא לא באה לחוג אני מרגישה משוחררת ואני יכולה לרקוד ולנסות את התנועות וכאילו להיות חופשיה , אבל כשהיא באה אז אני כאילו כלואה אני לא מנסה תנועות אני לא רוקדת כמו שאני יכולה אני כל הזמן בהרגשה שהיא מדברת עלי וצוחקת עליי , היא מאוד חמודה יצא לי שנה שעברה לדבר איתה פה ושם אבל השנה מהיום הראשון בכלל לא אמרתי לה שלום אפילו וגם לא ביי ואני לא דיברתי איתה בכלל ואין לי מושג למה , כל פעם שהיא שם יש בי איזה שהיא הרגשה מגעילה כזאת כאילו שאני לא רוצה שהיא תהיה שם , וכל פעם שאני רוצה להגיד לה משהו אפילו היי יש לי כמו מחסום כזה שעוצר אותי ואני כאילו מתעלמת מנוחכותה ואני מרגישה מגעילה שאני מתעלמת ממנה , ומאתמול יש לי הרגשה מאוד מאוד מגעילה ושלילית , היום נשארתי בבית , רציתי לקחת פסק זמן להיות יום אחד עצמי , אני לא יודעת למה אבל קמתי עם הרגשה מאוד מוזרה כאילו משהו מחזיק אותי להשאר בבית וכאילו שאני ממש לא רוצה ללכת לבית הספר שלי ולראות את האנשים שבו ואת המורים [אני אף פעם לא רצה ללכת לבית הספר אבל היום כאילו משהו חסם אותי ולא נתן לי ללכת לבית הספר]
אני מרגישה רע ,עכשיו אמא שלי התקשרה ניסתה להבין מה קרה והתחלתי לבכות ואני לא יודעת למה
ואל תפנו אותי לטיפול מקצועי כי אף אחד לא יודע על ההרגשה הזאת והייתי מאוד שמחה ללכת לטיפול מקצועי אבל אין להורים שלי אפשרות
יום טוב