שאלה

לום א


נשמע שעברת דברים קשים בחייך וטוב שאת הולכת לטיפול פסיכולוגי.
אני מבינה שאת חווה את המטפל כדורש מידע ובמובן הזה אולי כמפעיל אקט חודרני שבמובן הרגשי הסמבולי נותן תחושה של כפייה ואינוס.
הדבר הכי טוב זה לפתוח את לתחושותייך מולו, יכול להיות שבשל חוויותייך המוקדמות הקשות את חווה אותו ככזה, והוא בכלל לא התכוון... זה קורה הרבה בטיפול.

בהצלחה!

שלום יפעת,
תודה על התשובה, לא חשבתי שיכול להיות חיבור בין החוויות המוקדמות לתחושה הנוכחית מול המטפל, אבל כנראה שיש קשר.
האם באופן עקרוני זה בסדר מבחינת הטיפול אם לא אספר או אשמור לעצמי מידע שלא נוח לי או שזה מביך מידי לשתף בו מישהו אחר? (האם אפשר להצליח גם כך?)

שלום לך
טיפול הוא תהליך ארוך ולא פשוט, שאחת ההבנות החשובות בו הוא שאי אפשר לזרז תהליכים.
קרוב לודאי ששיתוף בחוויות יועיל ויקדם את הטיפול ויקל עלייך. אבל את תוכלי לעשות זאת כשתוכלי לעשות זאת, ואז זה גם יהיה הרגע הכי נכון ויעיל מבחינת הטיפול.
ושוב הכי חשוב שתפי בתחושותיך את המטפל.
בהצלחה!