צריכה עזרה והכוונה דחוף

שלום רב,
אני בת 26 , סטודנטית.
אני בשנה השנייה ללימודים ובתקופת החופשה בין השנה הראשונה לשניה התחיל לעבור עלי משבר ממש קשה.
לפני תיאור המשבר אני אתן קצת רקע על חיי, אולי זה יעזור במתן העזרה.
גדלתי במשפחה מרובת ילדים בה הבעת רגשות מצד ההורים לא הייתה קיימת, מלבד זאת הורי מאוד שמרנים ולכן הציבו בפני ובפני אחי מערכת חוקים מאוד נוקשה.
מהבחינה הזוגית עברתי 3 מערכות יחסים רציניות ודי הרסניות בהן הייתי נורא אובססיבית וקנאית, ומהן יצאתי נורא פגועה רגשית.
מבחינת הדימוי העצמי שלי, רמתו נמוכה מאוד, אני די שונאת את איך שאני נראית ואת מי שאני באופן כללי.
בתקופה האחרונה התחלתי להרגיש אין לי טעם לחיים, שאני לא באמת יודעת מה אני רוצה לעשות בהם ,התחלתי לשאול את עצמי האם אני נמצאת במקום בו באמת הייתי רוצה להיות ומה באמת הספקתי עד עכשיו.
התחילו לעבור לי בראש מחשבות הזויות, התחלתי לתהות לגבי הזהות המינית שלי ולגבי הזהות שלי בכלל.
הגעתי למצב בו פיתחתי אדישות רגשית לכל מה שקורה סביבי וגם לאנשים שנמצאים סביבי, אפילו כלפי אחי , אחיותי והאחיינים שלי שאותם אני נורא אוהבת. אני מרגישה כאילו שום דבר לא באמת מגיע לתוך הלב ושום דבר כבר לא מעניין אותי.

חשוב לי לציין שנורא קשה לי עם הכל כי אני מכירה את עצמי כאדם נורא רגיש ופתוח שמנסה להיעזר באחרים, אך במצב הנוכחי אני מעדיפה לשמור לעצמי את הכל וכאשר אני מרגישה צורך לבכות , הבכי מגיע עד לעיניים ונעצר שם.
בכל אופן, ההודעה הזאת היא די תמציתית ויש עוד הרבה מסביב. אני אשמח אם תוכלו לתת לי הכוונה ועזרה כי אני ממש אובדת עצות. תודה.