מה לעשות ?

בוקר טוב ,
"הבעיה" התחילה אחרי שסימתי תיכון בכמה חודשים ,ז"א לפני שלוש שנים , ואני במצב כזה .
בקיצור לא בא לי לעשות שום דבר , אין לי חשק לצאת מהבית , לדבר או אפילו לאכול , מרגישה שאני צמח או משותקת מכל החיים , חסרת אונים ,כפואה כמו קרח , אל תאמין, בקושי שאני הולכת למקלחת וכשלובשת אז או הפג'מה החומה או השחורה ( למרות שבארון יש יותר משלושים פג'מות חדשות שעד עכשיו לא לבשתי אותם) , שום דבר לא מוצי חן בעיניי-הכל שחור ...
ואם תשאל איפה המשפחה בחייך ? אז כך : אני גרה עם הוריי לבד , הם תמיד מנסים לעזור לי ולהוציא אותי מהמצב הזה אבל "ולצערי הרב" לא תמיד מצליחם .
"סבבה" אחרי התיכון למדתי סמסטר אחד באונ' -מדעי המוח- , סיימתי אותו בגדול עם ממוצע 92 , אבל אח"כ נמאס לי והפסקתי את הלימודים , כן היו לי חבירות שמה אבל היה הכל משעמם , במקום לשבת בהרצאה הייתי יושבת באטוטו שלי - מה כן הייתי באה לאונ' כל יום שעה-שעתיים ושאר היום באוטו שהיא כמו "החדר שלי" -למרות שלא הייתי כך בתיכון.
ובקשר לחברותי בתיכון- אנחנו כל שבוע נפגשות בבית של אחת מאיתנו , אבל בתקופה האחרונה אנו נפגשות רק בחדרי , למה? כי אני מסרבת לצאת מהבית , וחוץ מזה, אפילו שהן איתי והייתי מדברות וצוחקות - שרות ורוקדות אני מרגישה שאני בעולם אחר לגמרי , וכששאלות אותי משהו אז אגיד מה? אההה? לא שמעתי , תחזירי עוד פעם ?
באמת לא יודעת מה לעשות ?! בכלל לא מרגישה שאני חייה ! חסרת אונים , אין לי כוח לעשות שום דבר , מרגישה זיוו מספיק לי לחיות . לא ?
אוקי אני יודעת שאנו חיים רק פעם אחת ולכן צריך לנצל כל שנייה כדי לחיות יותר טוב , לפחות נרגיש שאנו עדיין חיים, אבל...
בבקשה אל תנסה להגיד שצריך להתחיל טיפול, כן אני זקוקה לכך ! אבל לא נראה לי שכן אצליח ! אני ממש סגורה וקשה להוציא מילה מפיי ובמיוחד על מה שאני מרגישה , ובטח במצב כזה צריך ליטול תרופות , אבל האם כן אעמוד בזה ?! גם כן לא נראה לי ובמיוחד התרופות האלו שהשפעתן על המוח וכמה הן מסוכנות .