שלום#1

כשסוף סוף חשבתי שאני הולכת לסדר לי רק חלק מהדברים, חלק קטן... אבל משהו,
כשיכולתי כבר להוציא כסף מהבנק,
הלכתי למכללה בבוקר עם הכסף בידיעה שאחרי שאסיים את הלימודים אשלם חשבונות, ארנונה, אחזיר כספים, אמלא דלק סוף סוף ובסוף היום כשפתחתי את התיק להוציא את המלא כסף הזה שייתן לי בעיקר ממש טיפה מהשקט הנפשי שאני צריכה כל כך, גיליתי שגנבו לי את כולו.
זה כל הסכום שהיה לי בעולם,
עכשיו אני שוב במינוס, הפחד הכי גדול שלי מאז שכמעט זרקו אותי מהדירה וממש רעבתי זמן לא מבוטל,
כמובן שלא יכולה לנסוע באוטו
והצרות רק מגיעות ומגיעות
אני קורסת

אני רק בת
21
ואני מרגישה כמו בת 60
חרושת קמטים
רק דואגת ודואגת
לא נחה
מתעסקת בעולם של המבוגרים
כמה שאני שונאת מבוגרים
אני ילדה קטנה.. ממש ממש קטנה. אני צריכה שיחבקו אותי
אני כל כך לבד בעולם
אני ממש מתחילה לחשוב שזה פשוט בלתי אפשרי
שלוותר זאת האופציה
זה בלתי אפשרי להיות סטודנטנית בת 21 שדואגת להכל לבד
אין סיכוי בעולם שאוכל להרוויח בחודש את מה שאני צריכה בגילי
ואני מממנת הכל
רק חסר שאהייה שוב חולה עכשיו ולא יהייה לי כסף אפילו לאקמול
אני מקווה שלא יבואו ימים קרים יותר בזמן הקרוב
אין לי שום דבר חם להתעטף בו.

או מישהו שיעטוף אותי, סליחה על הדביקות
אבל אין אף אחד שיעטוף כזה שבר כלי, ובצדק. לא ארצה להיות במערכת יחסים עם אדם שיש לו כל כך הרבה בעיות
ואני גם לא פנויה לזה
אבל
לפעמים..
חסר לי חום.

וקשה כל כך לשלב את כל זה עם ללמוד, ואסור לי לפרוש
אסור לי לחזור למרכז, לחיים של עבודה-שינה
לחיים של ריקנות מוחלטת

בוכה כל כך המון
ורעבה
זה לא אני
ואני לא רוצה לחזור
לתקופה שלא היה לי בית
גם לא בהרגשה

נופר יקרה,

כשמך כן את, פרח יפה ועדין, שט על מים עכורים, חסר שורשים.

החזיקי מעמד, העולם קר שם בחוץ, אך מדי פעם פוגשים יד מושטת או עיניים מאירות. העיקר שאת עצמך יש לך, אל תלכי לעצמך לאיבוד, המשיכי לרצות ולחזק את עצמך.

עוד מאמץ וכבר תהיי בחוף מבטחים של השכלה ראוייה, ופרנסה שאפשר להתחיל לחיות ממנה. בהמשך, תמצאי פרטנר לחיים, ואז המסע יהיה פחות בודד וקשה.

נסי למצוא לך מקורות של קשר, עזרה ותמיכה. לא ציינת אם את בטיפול, אם לא, פני למרפאה לבריאות הנפש, לקופת החולים, ללשכת רווחה, לער"ן או לכל גורם אחר שיראה אותך ויתמוך.

בהצלחה!!