ויתרתי

אם למישהו יש כמה דקות לקרוא ולהגיב אני אשמח. הרבה מילים.

שלום, אני בן 18 וגר בת"א. המשפחה שלי נמצאת כרגע במצב הכי גרוע שהיינו בו מאז שאני יכול להזכר, אחותי הגדולה פסיכותית לגמרי ולא הצליחה לקבל אבחנה מדוייקת מה יש לה. היא מאמללת להורים שלי ולאחותי את החיים לגמרי, היא עוברת כל גבול אפשרי ואני צריך לעבור מאז שאני בן 14 סוגיות מוסריות שהייתי מתאבד אם הייתי יודע שאצטרך לעבור אותן. ויתרתי לגמרי על החיים שלי, ב4 חודשים האחרונים שעבדתי עניתי רק לשיחות מהעבודה, ואם ידעתי שזה לא בנוגע לעבודה פשוט סיננתי. הפסקתי לצאת עם חברים, אני קם כל יום בדיכאון שאני צריך לעבור את היום הזה. יש לי כבר כאבי בטן ושילשולים מרוב לחץ, הראש שלי נדפק לגמרי אני כבר לא חושב ברור ואני לא מסוגל להבדיל בין מה שנכון ומה שלא נכון או בין טוב לרע. הייתי הילד הכי מקובל עד כיתה יא' עם קבוצת חברים גדולים וחברה ומאז שהתנתקתי מהם בגלל הפרשי שנים (צבא, לימודים..) החיים שלי ממשיכים להתדרדר.
איבדתי כ-ל תקווה אפשרית לחיים, אין לי מוטיבציה לעשות שום דבר אני פשוט מתבאס מהבוקר עד הערב, מדי פעם אני עושה משהו שאני חושב שאבא שלי יעריך ושלא יתאכזב מהבן שלו עוד יותר. אני כבר לא נמשך מינית לשום דבר, אני חושב שאני בנאדם שלא שווה לדבר איתו 2 מילים כי כל מה שיש לי להגיד זה שהחיים חרא והלב שלי שבור לגמרי. יש לי פרצי שנאה כאלה לחיים כל הזמן מרגיש שאחרים יותר טובים ממני ואני פשוט שומר מרחק מהעולם, שומר בבטן את כל החרא והשנאה והכאב והאכזבה מעצמי והאשמה, מחכה שהבעיות בבית יסתדרו ומקווה שאף אחד לא יחטוף פה התמוטטות עצבים כל רגע. הקשר עם אבא שלי דפוק אני לא יכול להתסכל לו יותר בעיניים ואמא שלי כל היום תקועה לי בתחת אני כבר לא מקשיב לשום מילה שהיא אומרת...

אני מרגיש שהאישיות שהייתה לי וכל האופי שלי נהרס לגמרי והלב שלי נשבר כל יום מחדש לראות מה ההורים שלי עוברים ולא רוצה להעמיס עליהם גם את הבעיות שלי. הם שמים לב שאני מסתגר בחדר כל היום ואני סתם מעלה תירוצים.

עד עכשיו התכנית שלי הייתה לוותר על החיים שלי לחלוטין, להתאפק ולסתום את הפה וככה להעביר את הזמן עד שאני ימות או לא יודע מה, שמשהו ישתנה, לעבוד לחסוך כסף שיהיה בצד וכשיגיע הזמן או שאני יעלם או שאני אתרום אותו ואגמול את עצמי מהחיים האלה.

עכשיו אני מבין שסתם רציתי להוציא כמה מחשבות החוצה. אם למישהו יש משהו להגיד אני אשמח, ולרדת עלי לא יעזור כי אני כבר לא מחזיר אני פשוט סופג הכל.. אני חושב שכבר אין לי דימוי עצמי בכלל מרוב שהוא נמוך. יום טוב

נ.ב. - בגלל שאני מתגייס עוד חודש בדרך ליחידה מסווגת טיפול פסיכולוגי לא בא בחשבון.. גם כבר לא רוצה לטפל בעצמי לא חושב שיש טעם. צ'או