מחשבות פרנואידיות

גיסי, בן 36, מתגורר עם הוריו ומנהל חיים מנותקים לחלוטין. לפני כ 10 שנים נפרד מחברה ונאסר בגין אלימות למשך שנתיים. מאז ועד היום הוא חיי בחדרו בבית הוריו עובד לחילופין ואינו מנהל שום חיי חברה. היו תקופות שחשב שהוריו מעוניינים לשים לו כדורים באוכל והוא לא אכל למעט אוכל שרכש בעצמו ושמר בחדרו בתוך תיק. תקופות אחרות טוען שעוקבים אחריו שמנסים ל"דפוק לו את החיים" שמישהו מלשין עליו וכו וכו'. בקיצור, לנו ברור שהוא חולה, שמשהו השתבש בראשו אבל הוא מסרב להכיר בכך וטוען שכולם משוגעים והוא הבריא היחיד.
ניסיתי בכמה דרכים לשוחח איתו כדי שינסה לבדוק ולטפל בבעייתו אך לא הצלחתי.
כשהוא בתוך מצב של פראנויה בלתי הגיונית הוא גם שותה אלכוהול ומסוגל לצעוק ולאיים שדברים רעים עומדים לקרות ושנהיה מוכנים לכך.
איך אפשר לגרום לגבר בגילו להתאשפז? איך אפשר לגשת בכלל לכיוון של פתרון בעיה כזו כשהחולה אינו מוכן לשתף פעולה ולהבין שמשהו אצלו לא תקין?!
על פניו נראה שהבעיה התחילה עוד בתקופה שהיה עם חברתו (סוף שנות העשרים) ובשל הקושי של ההורים המבוגרים להתמודד מולו - הוזנחה עד היום.
להמלצתך ותגובתך אודה מאוד.