מה עושים?

שלום אבא שכואב לו,

קשה מאד לעזור למי שאינו מעוניין לעזור לעצמו. אני שותפה לתחושת הכאב וחוסר האונים, ומקווה יחד איתכם שמדובר בפאזה, שממנה היא תתפכח ותחזור ליטול תרופות ולהשתלב בקהילה.

בינתיים חשוב להמשיך לנהל את הבית תוך שימת גבולות, הפעלת סמכות והצבת דרישות למילוי תפקידים, ולו הפשוטים ביותר. כל זאת כמובן, לצד כל האהבה, התמיכה והקבלה. האדם החולה זקוק לחוש במסגרת שיש בה גם דרישות ומשמעת, על מנת שלא להרגיש שויתרו עליו ושמטו אותו. חלק מהרגרסיה יכולה לנבוע מדכאון או חולשה, ולא צריך ליפול יחד איתה. אתם מכירים אותה כדי לקבוע רשת של חיזוקים וסנקציות, מתוך שיחה והבהרה של הציפיות והיחסים.

אני ממליצה מאד לשוחח עם המטפלים האחרונים שהיו איתה בקשר, פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עו"סים, ולקבל מהם הדרכה לגבי צרכיה והדרך להתנהל עימה. יתכן שתוכלו לסדר לה דיור מוגן, ביקורי בית של מטפלת/חונכת, ליווי למועדון "אנוש" ושאר הזכויות של סל שיקום.

אולי תרצו גם אתם, ההורים, להשתתף בקבוצת תמיכה והדרכה להורים. יש רבות כאלו, במסגרת "אנוש" ומסגרות נוספות. בקבוצה תוכלו לקבל עצות, וגם לזכות בשיתוף ותמיכה רגשית במצב הקשה.

צר לי שאין לי "טיפים" נוספים כרגע. התחום אינו תחום המומחיות שלי, על כן אנא פנו לעזרת המטפלים הרלוונטים בקהילה.

בהצלחה