מבקשת עזרה

שהייתי במצב מאוד מאוד דומה לשלך...ובאמת באמת אל תאבדי תקווה...
עברתי טראומה מאוד קשה בילדות שעד עכשיו משפיעה עליי...עד גיל 22 בערך נפלתי לדיכאונות קשים...של רק הרצון לישון וחוסר תיפקוד,הגעתי למצב של זהו אני לא יכולה יותר וכנראה שבאמת מפה רק עולים מעלה..אני לוקחת גם ציפרלקס ועם עוד כמה דברים ששינתי בחיים אני מרגישה הרבה יותר מאוזנת ומתפקדת...
את חייבת אבל חייבת לחפש עבודה ולהתמודד,זה יעזור לך עם כל הקושי שבדבר (ותאמיני לי אני יודעת שיש קושי בדבר),את תהיי בחברת אנשים והראש ייהיה עסוק בעבודה,לא תהייה לך ברירה אלא לקום בבוקר ופשוט להתמודד...ו..אני לא יודעת אם סיפרת או לא סיפרת,אבל אני נחנקתי עם הסוד עד גיל 20 בערך..עד שהפסיכולוג אמר לי שעדיף לספר מאשר להחנק לבד...וןאין ספק שהוא צדק...תספרי לאנשים שקרובים אלייך,לחברות למשפחה,ובאמת באמת אל תתביישי (לצערנו דברים שכאלה קורים)...דרך קופת חולים בדר"כ יש אופציה של כמות מסויימת של פגישות במחיר יחסית נמוך...אבל אל תסתמכי רק על הפסיכולוג שיציל אותך זה הרבה עבודה שלך,תאמיני בעצמך...
מקווה שאולי קצת עזרתי...
תהיי חזקה.

שלום לך,

מזה עשור חייך הם מסכת של סבל ויסורים. ניכר מכתיבתך שאת אדם אינטליגנטי, שהחיים הרעו אליו.

אני מתרשמת שאת סובלת מתוצאותיה של הטראומה הקשה שעברת. היית קורבן של התקפה אכזרית על גופך ואנושיותך, והפצע עדיין מדמם.

אבדן כוחות, ניתוק בין הגוף לנפש, תחושת פגיעות ודכאון, חוסר אמון בעצמך ובאחרים, קושי ביוזמה ומימוש עצמי, כל אלו הם מחירים ארוכי טווח של פגיעה איומה שפגעו בך.

אני ממליצה לך לפנות למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, ולקבל מהן עזרה ראשונה, והכוונה לטיפול מתאים ומסובסד.

טיפול מוזל אפשר לקבל דרך קופת החולים, וטיפול בחינם דרך מרפאה לבריאות הנפש של משרד הבריאות. גם טיפול תרופתי אנטי-דכאוני, בעזרת התייעצות פסיכיאטרית, יכול להשיב כוחות ואופטימיות. יתכן שתוכלי לקבל עזרה מהביטוח הלאומי. החלי בבירור במרפאה לבריאות הנפש.

בינתיים נסי להיתמך באנשים קרובים, ולהעמיק את האמון בקשרים אנושיים,

תהיי חזקה ותאמיני בעצמך ובחיים,