סכסוך בין שני אחים בוגרים נשואים

שלום מיכל,

יש לי הרושם שהבן "התפספס" מאז ילדותו. מוצלחות חברתית היא לא סימן לאושר ולבטחון עצמי. יתכן שכבר בילדות היכולת החברתית המפותחת כיסתה חוסרים מן הבית. מבחינתו, ההורים (ואולי במיוחד האמא) הזדהו עם קשייה הגלויים של הבת, והשקיעו בה את מיטב משאביהם, על חשבונו.

אי לכך, ה"חשבון" האמתי של הבן אינו עם אחותו הקטנה, אלא בעצם עם הוריו, אותם הוא חווה כמי שהיפלו וקיפחו אותו לטובתה. הכעס באופן טבעי יוצא עליה (מושא קינאתו), אולם הרקע כנראה הוא קושי מול ההורים.

עדיין לא מאוחר להאזין לכאבו ולעשות תיקון. אני ממליצה לאחותך לנסות לגשש ולהתקרב אל בנה, ולהגיע איתו לשיחות אישיות מלב אל לב. אני ממליצה לה להקשיב עם ראש ולב פתוח לכל המרירות והכעסים שהוא צבר, ולא לנסות להתווכח עם האמת שלו או להראות לו זוית אחרת. חשוב מאד שתתרכז בו, ובאמת הפנימית שלו, ולא בעצמה ובצרכים שלה, כפי שהיא עלולה לבטא במשפטים כמו "מאד חשוב לי שאתה ואחותך תסתדרו" או "יש לך אחות אחת... זה חשוב בשביל הילדים..". עדיף להסתק בשלב זה באמירות כמו "אני מקשיבה לך" "על מה עוד אתה כועס" "ממתי התחלת להרגיש ככה" "אני מצטערת שלא ידעתי לראות את הצד שלך".


יתכן שתקופה מסויימת יהיה צורך לכבד את הרצון שלו להתרחק מאחותו ולקבל תשומת לב בלעדית. כאשר הוא ירגיש שבע ומסופק, ההתקרבות תתרחש מעצמה, בלי לחץ.

יתכן שגם האחות צברה מטען עודף, וגם לה אפשר ורצוי להקשיב. יש לי הרושם שהאם מכירה יותר טוב את זוית המבט של הבת ומזדהה איתה, כך שזה פחות דחוף.

אפשר ורצוי, כמובן, לפנות לייעוץ פרטני לאם, או לטיפול משפחתי .

בהצלחה וחג שמח!

זה לא תמיד קל במיוחד כש הגדול מצליח מזדהה אימו לגמרי