היי

אני מאוד מבינה את הרגשות שלך מפני שגם אני חווה וחוויתי משהו דמה, אומנם אני בת 17 עכשיו.
להתגבר על הביישנות זהו תהליך, שלוקח זמן, ואת מתארת שכן הצלחת להתגבר על זה, ורכשת הרבה חברים.
לפעמים, כאשר מצליחים לפתח ביטחון עצמי, להתגבר על משהו, זה קורה באותה סביבת חברים, באותו מעגל, אך ברגע שיוצאים ממנו, פתאום ישנם רגשות ותחושות מהעבר שנוטת לחזור.
את אומרת שבלי שהרגשת אפילו התחלת לפרוח,אך אני מציעה לך שתנסי להבין בכל זאת איך פתאום נעלמו התחושות האלו? האם זה בגלל החברים שהכרת, הכל זה תהליך.
נכון שלעבור לתיכון זה צעד חדש, לעיטים מפחיד, זה שיונוי של אדם עובר בחייו, אני בטוחה שיש לך עדיין חברות וחברים. את יכולה לנסות לדבר איתם, או אפילו עם הבן אדם שאת מרגישה עליו הכי קרובה, זה עוזר.
תנסי להבין לרגע ממה את כל כך פוחדת? למה את כל כך מתביישת? אולי אם תביני את הסיבה יהיה לך יותר קל לטפל בזה.
תהגרי אומץ ודברי על העיניין עם המשפחה אני בטוחה שהיא תבין, או חברה קרובה, תנסי בכל הכוח לדבר עם אנשים, לשבת איתם ואת תיראי שפיתאום זה לא כל כך נורא, נכון שבהתחלה את תירצי לברוח, לעשות הכל רק כדי להעלם משם, אבל ברגע שתנסי להיות שוב כמו שהית פעם תזכרי איך היית, אני מאמינה שתצליחי לחזור לעצמך.

בהצלחה:)

שלום טל

נשמע שלאחר תקופה טובה בחייך, בה חשת שהתגברת על מכשולים ונצחת את הביישנות חלה נסיגה. ללא ספק זה קשה ומתסכל. לא ברור לי עד הסוף מה קרה לך באותו שבוע, אבל כנראה התמודדות בסביבה לא ממש מוכרת ובטוחה הייתה לך מאוד קשה, ואפשר שחווית מעין התקף חרדה.
גם המעבר לתיכון, שוב שינוי והגעהלסביבה חדשה ומעוררת חרדה, הקשה עוד יותר. אני חושבת שמאוד חשוב שתשתפי את ההורים שלך במצבך וביחד תחפשו פתרונות, אני בטוחה שהם לא ירצו להשאיר אותך להתמודד עם קשייך לבד. אם הדבר בלתי אפשרי נסי לדבר עם היועצת.
בכל מקרה עזרה תועיל לך מאוד

בהצלחה