איזו עזרה לנקוט

אני בת 25
רוב שנות בגרותי חייתי בדיכאון אך הוא לא משתק אותי, אני עושה דברים, אך עם השנים יורדת לי המוטיבציה ואני מרגישה כעת ממש זקנה בלה ובודדה. בדידות זו הרגשה שלרוב אני מרגישה למרות שיש לי חברות שאני יכולה לדבר איתן. ולבכות לאמא שלא יודעת בדיוק איך לעזור.
ניסיתי טיפול פסיכולוגי 10 חודשים לפני שנה אך חתכתי אותו אחרי שגם לא הרגשתי שינוי משמעותי בתפיסה שלי וגם לא היה לי איך לשלם.
דיאטניות גם עזרו לי במהלך השנים כי כמובן שבעיות בהרגשה משליכות על בעיות משקל - וזה עזר מעט אך עדין יש לי תנודות רק פחות חדות כבעבר. הן הפנו לפסיכולוג
כרגע אני גם בטיפול פסיכיאטרי שאני גם לא בטוחה שאני זקוקה לו. הפסיכולוג הפנה אותי לפסיכיאטר. למרות שאני דחפתי לכיוון כי מתוך קריאה לבד חשבתי אולי זו העזרה שאני צריכה אולי משהו לא מאוזן אצלי במוח...
בקיצור אני פשוט מרגישה שאני זקוקה לתמיכה ואני לא יודעת איזו.
מצבי הנוכחי הוא שאני בודדה. לחוצה מלימודים (ממש כמו בתיכון) . במקום חדש.
והבעיה העיקרית היא שאני לא נהנת משום דבר בחיים ולא מרוצה מכלום - לא מהמשפחה שלי לא מהמראה שלי ולא מהסביבה שלי. איכשהו תמיד אני לא מוצאת מקום בחברה. הרגשה טובה יחידה מגיעה רק מאוכל וכשאני עושה לעצמי יוגה!!! אפילו בשיעור שמישהו מעביר אני לא מצליחה להנות. אני מרגישה חוסר סבלנות עם אחרים ושיש לי קצב אחר ושאין לי כח לאף אחד ושאף אחד לא יכול לסבול אותי גם..
אז שוב קצת הסתבכתי אבל כאן אני רוצה לשאול מה כדאי לי לנסות? טיפול באומנות פסיכותרפיה אימון אישי? קוגנטיבי?! אני פשוט גם לא הכי סובלנית וגם לא הכי מאמינה בעצמי וזו הבעיה בהכל