חשיפה ראשונה

תשמע ידידי, ראשית לגביי הכינוי שבחרת בו,
ממה שאתה כותב אתה הרבה מעל האפס.
ונניח שברת באפס בכל זאת,

הריי שלפי סולם קלווין יש לך עוד 273 דרגות טמפרטורה על מנת להגיע לאפס המוחלט,
וזה המון !!!, הרבה יותר דרגות טמפרטורה מאלה המפרידות בין 0 מעלות צלזיוס למאה...

אז זו כבר התחלה חיובית ואפשר לרוץ איתה הלאה...

ממליץ לך בחום לעסוק רק במה שאתה אוהב ורק במה שמסב לך הנאה,
אני בכל אופן ממליץ בחום על פעילות גופנית כמו הליכה עם מוזיקה באזניים (נגן כזה או אחר, או סתם רדיו על גלגל"ץ) או אולי לנגן וללמוד נגינה, לי בכל אופן הפעילויות הללו מעוררות תענוג...

הבעיה שלי בעצם שאני לא מאלו שיקומו יום אחד ויברחו לפינה שלהם. ולמה אני מכוון. אני עובד היום 13 שעות ביום ללא כל אפשרות אחרת, זה הכיוון שבחרתי כדי לחפות על מה שכבר הזכרתי. ייתכן שאני מתוסכל מאוד שאני לא מצליח לממש מהר את השאיפות שלי, אני חי בתחושת פספוס כבר כמה שנים, אני פועל בהסטריה ומחכה בקוצר רוח לקצור את הפירות. הלוואי היה לי את האומץ לעשות שינוי אבל איך אוכל להמשיך לחיות ללא עבודה שאני מחוייב לה כל כך. איך אני בכלל יכול להחליט שהיום אני לוקח שיעור בנגינה או עושה ספורט אם אין לי זמן לזה בכלל, ואיך אני יכול להפסיק לעבוד אם אני צריך את הכסף הזה? זה נשמע לי יותר כמו משהו שאני צריך להתמודד איתו. לא ממש יודע מה לעשות. כולם עובדים היום שעות מטורפות אבל לי זה ממש קשה, אני לא סובל את המירוץ הזה, הלוואי שהחיים שלי היו יותר קלים. אולי אני סתם מתוסכל מהכל או שאני פשוט אפס מוחלט שזאת האפשרות שהיא יותר נוחה לי כי אני תתמיד חושב שלילי. האמת אולי אני מתוסכל מזה שכבר שנים אני סובל מכאבים נוראיים שפוגעים בתפקוד המיני שלי ומלחצים בגוף שגורמים לי לכאבי ראש וחולשה. יא אלללה בסופו של דבר אני סתם בכיין...אבל באמת שלא! אני סובל מאוד בחיי, אני סובל סובל סובל, בא לי להקיא את הנשמה, כנראה שאני באמת חזק אחרי הכל, איך אני סובל את עצמי? בטח התעייפת מלקרוא את התגובה העלובה הזאת ואומר לך לעצמך למה אני צריך להתעסק בטיפשות של אנשים אחרים....למה אתה פה בכלל? אתה פסיכולוג? אתה חווית קצת רע והחלטת לעשות ספורט וזה עזר לך? אני חושב שזה קשה שיש משהו שהולך איתך כל היום כל הזמן, המוח לא ממש נותן מנוחה,אולי ריצה של שעה משחררת קצת חומרים כימיים שעושים טוב, אבל אז הכל חוזר ומה עושים? מה עושים עם שנאה עצמית כל כך גדולה? איך אני יכול לאהוב את עצמי?

zero כל כך מצאת את המילים הנכונות לבטא בדיוק מה שעובר עליי כרגע, בא לי למות אבל למה זה יעזור? כולם מסביב רואים את מה שהם רוצים ולא את מה שעובר עליי באמת, אף אחד גם לא שואל אבל זו בעיה שלי שאני לא מראה את הצורך בעזרה. כולם כל כך הרבה יותר מאושרים וטובים ממני, אני מרגישה שכל העולם ואישתו חושבים שאני מטומטמת בצורה קיצונית עד שאני מתחילה להגיד את זה לעצמי כל הזמן ..... וכמה שזה מרעיל אותי.. וכמה שנמאס לי מהכל, רק לברוח. לברוח מהמשפחה "התומכת", מהבעל "האוהב", מהעסק המדהים שרק הקמתי, מסמסטר אחרון בתואר בפסיכולוגיה.... רק לברוח למקום שאין שם אף אחד ולמות בשקט.... בא לך לבוא איתי zero?

כן בא לי לברוח איתך
בא לי לברוח לעולם אחר, זה אפשרי? יש מקום כזה?
אני כל כך מקובע במקום לא לי...ואני זורם....
לא מזמן התחתנתי ואת לא תאמיני לי אבל גם נולדה לי לא מזמן ילדה, מתוקה לגמרי
אבל אני לא מאושר
אני מחפש פגמים בהכל, באישה (אני שונא להגיד את זה, זה שייך להם- אישתי, בעלי- איכפ טפו מגעיל לא סובל את זה) וגם בילדה שלי הקטנה, ישר חיפשתי את השלמות, שכולם יגידו כמה היא יפה ואני שואל את אלוהים למה זה קורה לי, מה היא אשמה קיבינמאט!!!!!!!!! למה אני זורם עם זה למה זה כל כך חשוב לי? הביקורות המסריחות האלו, אני בעצמי הופך להיות אחד כזה, קיצוני אפילו יותר.

מזל טוב על הילדה ועל אשתך (אם כמה שאפשר), אני עצמי התחתנתי לפני 10חודשים, וחשבתי שאם עברנו את החצי שנה הכל בסדר, אבל הדבר היחיד שעובר לי בראש זה גירושין כסוג של בריחה מהכל, אבל אני יודעת שזה לא נראה טוב מבחוץ וגם אין לזה סיבה ממשית כדי שירחמו ויצדיקו אותי, אז אני נשארת איפה שלא טוב לי ולא רע לי, בוגדת בראש עם אפשרויות החופש הקיימות.
הקמתי עסק לפני חודשיים - המרכז ללימודי מיניות - אחלה עסק אבל מה אני עושה שם אני לא יודעת, מי אמר בכלל שאני יכולה לעשות את זה (ובמקביל אין בי שמץ של ספק), לולא שותפתי בעסק מה אני קשורה לשם? במה אני מועילה?
אני משערת שנמשיך לגרור את עצמנו בחרא הזה לעוד שנים רבות שיבואו, ונקלל.

אני אהיה פה מפעם לפעם מקווה מאוד שגם את
את מאמינה לי שריגשת אותי, הערת בי משהו שאני לא מרגיש הרבה
מקווה שאת אמיתית (אני גם פרנואיד)
פעם ראשונה שלי שאני כותב והפעם אני רציני
לא רוצה להרשים אף אחד (מה שאני עושה באופן טבעי)
וגם אותך לא מבחינתי תלכי קיבינמאט, את וכל הגולשים באתר הזה
כי באמת נמאס לי מהכל לא עוצר יותר ומחכה לראות את החיוכים שלכם
אבל אל תעלבי, באמת, אני אוהב אותך כי שיתפת אותי במשהו
שהוא כל כך משותף לנו
יום טוב

אך למען האמת אחכה גם לראותך כאן, במקום האמיתי.

סיפקת לי קצת כח להמשיך את היום המחורבן הזה
כנראה שאני מפחד להפרד מהכל כל כך מהר
בסופו של דבר אני כנראה נהנה להרגיש רע
אני אחזור לשיגרה בנתיים עד ההתרסקות הבאה
:| (שונא את האייקונים האלו) אבל מיילא שיהיה

אתה מוזמן ל"בדר" אותי גם מחוץ לפורום
[email protected]

מחכה לתגובה ממך באופן כפייתי
מזל שזה פורום לחולי נפש או שזה רק אני
ולמרות שהוא אכן די חדש, אז לשני הגולשים
שנמצאים כאן, אני מתנצל מראש
וואו אני נקשרתי אלייך מהר מדי, מפחיד, מה עשית לי?
מקסימום אני אעלם, מבטיח

אמרתי לך כבר- לא מפחדת מתלותיות, ודווקא שמחה לחלוק עם מישהו את הסבל הנורא הזה שנקרא חיים, סוף סוף מישהו אמיתי שלא אכפת לו ממני או לי ממנו אבל עדיין כאן בשביל לשמוע ולהזדהות. אז למה להפסיק עכשיו?

לא רוצה להפסיק בכלל, זה עושה לי טוב
את יודעת מה, זה מה שמפחיד אותי, להיות אני
שבית אותי באחת, ריגשת אותי, פחדתי לאבד אותך
עכשיו אני גם מבין או חוזר להבין כי אני מכיר את הפיגור שלי
אני כנראה רוצה לאהוב, ואני מפחד לאהוב, כי אני כפייתי? לא יודע
אבל אולי נפגעתי, נפגעתי אני יודע רק שזה היה מזמן
מאז אני קשוח, קר, ונהנה בעיקר מזה שאני לא יכול להיפגע
עכשיו אני חסין, הכח אצלי, אבל זה משעמם כוס אמק זה משעמם אותי
אין לי ריגוש אין לי כלום, הצלחתי לסגור את הלב שלי בביוב של עצמי
ואפילו אני מפחד להביט להריח את הסירחון שיותא ממני
כוס אמק הפיוטיות הזאת מה אני משחק אותה לכל הרוחות
היה יותר קל לקלל ולרסק את המקלדת על הקיר
אבל זה מצחיק, אני בעבודה עכשיו, מדי פעם מתקשר לאישה
אומר לה שאני אוהב אותה, אני משקר את כולם אני אומן בזה
פה חושבים שאני עובד וזה בכלל עסק שלי, אבל אני מפחד
כי אני משמש דוגמה אישית אחרת כולם פה יתברדקו
אבל הכח אצלי אני יודע איך להשפיע לגרום לאנשים להרגיש רע
אבל בפנים אני שונא הכל
טוב נשבר לי לזיין ת'שכל
מה קורה חוץ מזה
אז עשית חתונה עם כל הגינונים המבחילים האלו, קנית שמלה ב8000 שקל
התלהבו ממך, קיבלת תשומת לב 4 שעות ועכשיו את תקועה עם בעל גרבצן
רבים למי ללכת להורים שלך או לשלו, פחחחחחחחחחחחחח אנחנו מטומטמים
אבל יש בזה כיף, אני גם נהנה מזה לפעמים, קוקי פופיק שטויות
אני מרגיש כאילו יושב עליי בניין, אם רק הייתי יכול להתפרץ אני הופך להר געש
של סירחון.
דיי, מה קורה לי...
בטח אני היחיד שכותב בפורום החדש הזה, אבל אני עושה לכם אחלה עבודה
הגעתי אליו בטעות וניסיתי, מעניין אם יילך לכם

עשית חתונה עם כל הגינונים המבחילים האלו, את השימלה השכרתי וכן התלהבו ממני, קיבלתי תשומת לב 4 שעות ולא הייתי מרוצה ועכשיו אני תקועה עם בעל אבל הוא לא גרבצן- באמת.
אנחנו לא רבים למי ללכת כי אנחנו גרים אצל ההורים שלו ובכלל לא מזיז לשנינו גם ככה, אז אנחנו נותנים להם לריב על זה. האמת - אנחנו לא רבים בכלל, סתם כשהוא יושב לידי בא לי להרים עליו את המחשב, אין לו כוח לשמוע אותו מדבר יותר או לראות אותו בכלל.
אני שומרת על זיק של בגידה עם האקס המיתולוגי והכי קטע זה שלבעלי לא אכפת הוא די מתעלם מזה, ככה שאני שמרתי על האדרנלין בחיי, אבל עם כל הכבוד גם המשחק הזה כבר נמאס עליי, נשבר לי מהכל......
ואתה zero? עוד אחד משמשעמם לו.

אפשר לקרוא לזה ככה
ברור שאם היה לי משהו מרגש הייתי יותר שמח, לפחות ככה אני נוטה להאמין. ריגוש זה כיף. הבעיה שהריגושים שלי הם בעיקר בראש. אני לא זוכר מה גרם לי להתרגש בפעם האחרונה, אבל אני תמיד חווה אכזבה. והאמת שלא נוח לי עם התרגשות, אני די מנסה לעצור את זה.
אז את אמיתית?

עם כמה שהעולם הזה גרוע בכל מובן שלו, יש לפעמים כמה אמיתויות פה ושם.
וכאן, כאן אני אמיתית לחלוטין - אני במלוא אדרי ובמלוא הכאב שאני יכולה להעביר בנשימה אחת
כאן אני נשבעת לעצמי להיות אמיתית לגמרי, אני לא מכירה אף אחד וגם רוצה להשאיר את זה ככה
אז חוץ משם ואזור מגורים אני כולי נתונה לאמת הכואבת........ נותנת לה כאן בפעם הראשונה בחיי להתבטא בכתב אל מול זרים, מקווה שאולי אחד מהם, אולי אפילו אפס שכמוך, יוכל לתת לי את הצורך שחיפשתי בלומר הכל בלי לפחד מדעתך.

אל תתחיל להתחנף אני עדיין לא עצבנית מספיק להעיף אותך לעזאזל .....
ואיפה למען השם החוכמולוגים שמנהלים פה את הפורום שיגידו לנו ללכת לעשות כושר?

יש לי משום הרגשת סבבה כזו היום, למרות שאני קרוע מעייפות...
מחכה לבעיטות שלך, אחרת אני נופל בשנית.

אני מתחיל להיות מחושב שאני כותב לך וזה מפריע לי, מכניס אותי שוב לפינה הזאת שאני כל כך שונא. חבל שלא יכולנו לתקשר דרך המייל, יהיה לי יותר קל לחפור בנפשך המרתקת. רק לחשוב על להכיר אותך בלי לראות אותך מרגש אותי בטירוף. ניסיתי ליצור קשר במקומות אחרים, אבל את עשית לי משהו מיוחד, את הראשונה שלי. רוצה רק אותך עכשיו. קיבלת את ההזדמנות לבעוט בי.

שלחתי לך מייל ........

מחכה לשמוע ממך

אתה יודע להקשיב ויודע יותר טוב להעביר ביקורת אבל אתה לא יודע לספר על עצמך. לחשוף בך את מה שהכי כואב. אתה מנסה אותי - לראות איפה אני אשבר אבל אני לא מתרגשת ממך, אתה לא כזה מפלצת כמו שאתה מתאר.
אהוב שלי - לא מפחדת ממך.

מחכה לתשובה

תאמין לי אתה לא היחיד שסובל ויש אנשים שסובלים הרבה יותר ממך - לפי מה שנראה לי יש לך תנאים פזיים טובים ותברך על זה . מה שאתה צריך לבדוק זה מה בדיוק גורם לך לתחושת המלנכוליה והקנאה ולמקד את הבעיה .על תנסה לחבק את הצרות כי לי אתה נשמע מו טיפוס שנותן חיבוק דוב לצרות תפטר מההרגל הזה .תחפש עיסוק בו אתה נותן לאחרים כי הנתינה בעצם ממלאת את האדם בתחושת יעוד . בנוסף אני ממליצה ללכת לרופא טיבעוני גוף נפש הכל תלוי אחד בשני בסופו של דבר .

אז מה? אז דחפתי והדפתי אותך דווקא כשהכי הייתי צריכה אותך, וכל הזמן אמרת לפני זה שאתה כאן ואתה מחזיק, מחזיק את הזין ביד, זה מה שאתה מחזיק. ולמה אתה כואב לי כל כך. למה אני עדיין מכורה אליך, למה אני לא מצליחה לשכוח אותך, ולמה אני חושבת שאני לא אמצא עוד אחד כמוך? מה עשית לי???
אתה לא חייב להגיב, רק רציתי שתדע.....

מה שלומכם?
קראתי את הדיאלוג ביניכם וליבי נחמץ. אתם נשמעים אנשים צעירים, רק התחתנתם, לך נולדה תינוקת... ובכל זאת, הכל מרגיש לא בסדר. אבוד וחסר תוחלת. השמות בהם בחרתם מדברים בעד עצמם...
את "המלנכולית" כותבת שאת נשואה. נישאת מתוך אהבה? אהבת כשנישאת? האם היה שם משהו ביניכם? מה קרה לו? לאן הוא נעלם? מדוע האקס המיתולוגי חזר להוות אטרקציה עבורך?
ואתה, "zero", עולם מלא וגדוש סביבך, אתה כותב.אתה מספר על התינוקת שנולדה לך, על ההישגים שלך. אבל משהו מקלקל לך את הטוב. מחמיץ אותו, כמו שכמה טיפות לימון מחמיצות כוס שלמה של שמנת. אתה יודע מה זה. נכון? אפילו פנית לטיפול כדי לקבל עזרה. הצלחת להיעזר בטיפול?
אם אתם רוצים ואם יש לכם סבלנות, אשמח לשוחח איתכם על הדברים האלה ברצינות. אם תכתבו, אשתדל לענות לכם במהלך היום .
ובימי חול המועד האלה, זו הזדמנות להאזין לאחד מהשירים המיוחדים של אתי אנקרי "יציאת מצרים". מכירים? אני ממליצה לכם להקשיב לו בתשומת לב.