כעס ועלבוןן מפני האחות וההורים.

הנני נשואה + 3 בת 50 . במשך כל שנות ילדותי הרגשתי כמו "כיבשה שחורה " תמיד ההיתי הילדה הלא יפה הלא חכמה והלא מוכשרת. לעומת אחותי הגדולה ממני בשנה שהיא היתה היפה החכמה והנעימה. כל תקופת הילדות האמנתי שאני טיפשה ומכוערת ... עד תקופת הצבא שאז התחילו לחזר אחרי גברים ובמקום עבודה שעבדתי התחילו לומר שאני חכמה.אז התחלתי לחשוב שאולי בני משפחתי טועים. התחתנתי וילדתי 3 ילדים בערך שנה אחרי שאחותי הבכורה התחתנה וילדה גם כן. אימי תמכה כלכלית ופיזית ונפשית באחותי ובמשפחתה וגידלה את ילדייה. ואילו את ילדי לא הסכימה לשמור - למרות שהתחננתי לעזרה. בגיל 35 לאחר הפלייה בין ילדי לבן ילדי אחותי מצד הורי. - ניתקתי את קשרי עם אבי ואימי. אימי לאחר מס' שנים באה לביתי לבקש "סליחה" - (התברר כי אבי זרק אותה מהבית ולא היה לה לאין ללכת ופחדה להשאר לבד = היא לא עובדת ואין לה הכנסות )לאחר מכן , יום אחד התעמתי איתה על ההתעללות שלה בי בילדות - היא אמרה שאני מדמיינת ומשקרת. מאותה רגע ואילך החלטתי כי אני לא מעוניינת בקשר איתה. היא הסכימה עם רק הדברים שיכלתי להוכיח - אם דברים שקרו לי וזכרתי אבל לא היה לי הוכחה היא קראה לזה דימיון ושקר! הכעס שלי הרב זה שאחותי תומכת באמא שלי בכל! אני פתחתי את ביתי לאחותי כשהיא היתה נשואה + 3 ילדים ולא היה לה אפא לגור כי הורי זרקו אותה מהבית. ואני מרגישה כי היא "בגדה" באימון שנתתי לה. במקום לנסות ולהבין את הפגיעה ואת הכאב שלי היא תומכת באימי . אני מאד כועסת ופגועה בגלל שאחותי זנחה אותי כשרציתי רק את תמיכה הנפשית בי. ובגלל שהיא לא רק מיישרת קו עם אימי אלא מעודדת אותה אני מאד פגועה מהמשפחה שלי - הגעתי למצב שאני לא מוכנה לראות ולשמוע אף אחד מהם כי אני כל הזמן נעלבת ונפגעת מהם. היום להבדיל מהעבר אני לא מוכנה לשתוק ועם נעשה לי או לילדי עוול אני מדברת ותשובתם היחידה היא לא יודעת שכחתי , נדמה לך, את מתוסכלת וכו'... הכעס שלי נובע גם מהחברה ששופטת אותך. איך את יכולה להיות ברוגז עם אמא ואבא - שלא תפקדו בחיים שלי כהורים! אני לא רואה בהם הורים להפך ככל שנהייתי אמא הבנתי אך הם התנהגו אלי בצורה נבזית ולא מכובדת אך הם השפילו אותי - יש אנשים שאומרים היום אני מבינה ומעריכה את הורי ואני אומרת בדיוק להפך אני לא מבינה אך הורי יכלו להתנהג בצורה נבזית לא מכובדת ומשפילה!! דרך אגב יש לי 3 ילדים גדולים והם תומכים בי במאת האחוזים וגם בעלי. הם לא קשורים לצד שלי בכלל - הקשר החזק שלהם הוא עם הצד של בעלי. האם זה באמת פשע לא לאהוב את הורייך. אני שונאת אותם על הפגיעה שלהם בי. על היחס המשפיל שלהם כלפי גם כאשר אני נשואה עם ילדים ואני מאד כועסת על אחיי שהם תומכים בהורי על ההתנהגות שלהם כלפי במיוחד כשההתנהגות הזו היתה מופנת כלפיהם. אני עזרתי להם ואין לא היו שם בשבילי!יש לי הרגשה שאני השעיר לעזאזל של המשפחה - פשוט נח לכולם שיש שק איגרוף משותף שבו כולם יכולים להכות בו