צריך עזרה

אני לא יודע איך להתחיל לבקש כי אני לא יודע מה אני מחפש, אולי מילה טובה
אני מרגיש ריקנות כזו שלא חלמתי שקיימת בעבר
כאילו בכל פעם שצץ איזה גירוי מהסביבה שאמור לעורר רגש, הלב שלי משתעל איזה שיקוי של חומרים רקובים שפג תוקפם וכתחליף רצות מיליון מחשבות שמנסות לסדר את הסיטואציה בראש שלי.
היום התחלתי קורס וכפעילות פתיחה כל אחד העביר שיחה של 2 דקות עם אחד העמיתים בתורות ואז הבנתי כמה אני אטום, השיחות שהעברתי אחת אחרי השניה באו לידי ביטוי בכמה משפטים קבועים שהצלחתי להוציא החוצה כשהצד השני מדבר ונהנה מהשיחה, ומדי פעם אני מנסה להגיב והוא\היא מנסים לתקן אותי.. אני חושב באופן אסוציאטיבי לחלוטין בשיחות והלב שלי לא עוזר לי לסחוב את השיחה הלאה. אני מרגיש מעונה, קשור למציאות וצועק תהרגו אותי, והיא עונה לי בחזרה "לא, אתה תשב פה ותראה את החיים מעניקים לכולם מלבדך, ואתה תכאב, ואף אחד לא ישמע אותך".

שנתיים מאז שנהייתי קווי מתאר ללא תוכן והמצב רק הולך ומחמיר.. כאילו השיכלון עובד שעות נוספות וכל תזוזה מביאה להסבר במקום לרגש. אני לא יודע איפה אני ולמה אני לא מצליח להתקדם.

קראתי על הפרעת אישיות גבולית אבל אני היחיד שנמצא בתוך הראש של עצמי, לכן אין שום ערב שזה באמת מה שיש לי ולא סתם טעות שאני עושה כי אני לא יודע לנתח מה המחשבות שלי אומרות. רק ששום דבר לא גורם לעונג, זה בטוח על בטוח. ולכולם יש משהו שמניע אותם! ואני לא מצליח להבין או להעתיק את המניע, סתם אומר דברים כי לפי המערכת צריך לענות כשמדברים אליך ולשאול שאלות כדי להביע התעניינות. כשאני מנסה לתקשר אני תוך כדי מנסה לפענח מה אני אמור לחפש או להשיג מהפעולה הזאת ואף פעם לא מצליח.

זה "נורמלי" ?