צהוריים טובים

את בן אדם מדהים!!!!!
נכנסתי לאתר שלך , שיש שם הסבר על גישות , וזה כתוב בצורה משובחת ,וברורה.
בנוסף נהנתי מהציורים , הם מאוד יפים .

הי יעל,

קודם כל תודה רבה על הפירגון! אני קצת מסמיקה ממבוכה, אבל מאמצת בשמחה את המילים הטובות.

יפה שאת מתעניינת במושגים ותיאוריות בפסיכולוגיה. זה מפתח אותך כאדם, גם מבחינת הבנת הטבע האנושי, וגם מבחינת הבנת עצמך.

הסיבה שקשה לנו לעזור פה בהבהרת מושגים ובהכנת עבודות ושיעורי בית (זה בעקבות שאלותיה של בתיה), היא אך ורק מגבלות זמן ומשאבים. הפורום מיועד לתת עזרה ראשונה נפשית למצוקות של אנשים, ופחות מיועד לדיון תיאורטי בפסיכולוגיה. מכיון שאנחנו מנהלות את הפורום בהתנדבות, זהו התחום שהגדרנו לעצמנו.

ולשאלתך, בהדחקה אופקית מדובר על הפרדה בין החוויה המודעת לחווייה הלא מודעת. בלא מודע נמצאים התכנים שהמודע מגרש מעצמו, כמו דחפים מיניים ותוקפניים, וזכרונות קשים. בהדחקה אנכית הכוונה לפיצול בתחושת העצמי, כך שחוויות עצמי שונות, כמו עוצמה וחולשה, לא באות במגע זו עם זו, אלא מופיעות כל פעם בנפרד.

לגבי פרויד, רוחו עדיין שורה עלינו וחלק נכבד מתגליותיו עדיין רלוונטי. יחד עם זאת, הגות היא דבר דינמי, מתפתח ומשתנה כמו בכל תחום. מחקרים פסיכולוגיים לימדו אותנו תובנות חדשות, המעבר לעידן פוסטמודרני הביא תפיסות חדשות, ומאה שנה של נסיון קליני מצטבר יצרו שינויים באמונות על נפש האדם.

שוב תודה יעל יקרה!

אני אוהבת את היצירות של ואן גוך.
היתה לו בעצם בעיה שנקראת ..... לא זוכרת בידוק ,משהו עם הרכות , אם אני לא טועה אפילפסיה או משהו דומה , שגרמו לו גם לראות את הכול בצבעים מאוד חזקים ,וזה הישפיע לו על היצירה.
והיו לו כול מיני התקפים ,לא נעימים
בגלל הסיבה הזאת ,אני כול כך אוהבת את היצירות שלו.
כאשר הוא מצייר נוף , אפשר ממש להרגיש את המקום. למשל ,את העובדים בשדה שנחים על חציר , כאילו אתה עברת במקום , והיה רגע של פריז בתמונה.
גם בתמונות של בתי הקפה בפאריס , הציור כול מדיוק בפרטים , ונותן תחושה שאתה חלק מהאווירה .
בנוגע לדיוקנות של עצמו ושל אנשים , לפי דעתי היתה לו היכולת המדהימה , לצייר ולהמחיש את הכאב של האנשים .
רואים את הכאב שלהם על הפנים ובעיניים , והוא מצליח להמחיש את מה שהם הירגישו באותה תקופה בחיההם
אוף אני בדיכאון .
כמה זעקתי לעזרה למי לא ? איפה לא?
בפורם ששואלים שאלות את רכז הקורס , לחברים לעבודה, להורים שלי , אפילו למרצה שלימדה אותי , כמה קורסים והכירה אותי , פגשתי אותה ואמרתי שאני לא מרגישה טוב , ושאנעי רוצה להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי ,אז היא אמרה לי , אני חושבת שאת באמת צריכה .
שאלתי אותה את בטוחה א\ היא אמרה שכו והלכה .
אפילו לא הסתובבה אליי , והיןם ראיתי אותה , היא אפילו לא שאלה אותי , אפילו שאלה קטנה אם אני בסדר .
רק היתיי אומרת לה תודה ששאלת.
מי לדעתך יותר לא בסדד אני , ששאלתי מישהי שלא הייתי אמורה לשאול , אבל במקרה היא היתה בדרכי והיא פסיכולוגית אז הרגשתי שאני חייבת להוציא . או היא שאולי היתה יכולה לגלות קצת יותר רגישות , למצוקה של אדם , מה גם שהיא פסיכולוגית קלינית , שאולי לא בא לו שיבלבלו לו את המוח , אבל אמואר להיות יותר רגיש לסבל של אדם
בקיצור אני מאוד סובלת , ויודעת שאטחרט על כול ההתנהגיות שלי בזמן האחרון.
שכוללות קימה לעבודה , ולאחר מכן חזרה למיטה לישון .
אני בטיפול אבל רק מילפני זמן לא קצר, וגם על כדורים נוגדי דיכאון , ועדיין מרגישה רע
אופ אופ אופ מתי ארגיש טוב?