הרס עצמי

הי לולה,

אני שומעת את מצוקתך, ומבינה כי עברת את שבעת מדורי הגהינום בימי חייך.

את לא מאוהבת באותו גבר נשוי, אלא את מאוהבת במה שהוא מייצג עבורך, בפנטזיה שלך: קבלה ללא תנאי, בטחון, אהבת אב..

אני מקווה שאת מודעת לפער שיש בין פנטזיה למציאות, כלומר, שגם אילו היית מצליחה "להשיג" אותו, לא היית משיגה את חוויית גן העדן שאת כמהה אליה.

הנפש שלך פצועה, אך מרגע שבחרת להביא ילדים לעולם, את נושאת באחריות כלפיהם, כדי שנפשם שלהם תהיה שלמה, והם לא ישאו על עצמם את צלקות הפצעים שלך.

אחריות זו מחייבת אותך לשמור על הורות שלמה ובוגרת, ועל בית יציב אשר נשען על יסודות מציאותיים מוצקים.

אני מקווה שחוויית האחריות לילדים, לצד ההבנה שאהבתך לגבר הנשוי מוזנת מפנטזיות לא מציאותיות, יעזרו לך למצוא עוגן פנימי כדי לשמר את הקיים ולא לסכן אותו.

תהיי חזקה, ותמשיכי בעבודה הטיפולית החשובה!!