למה אני מכשילה את עצמי?

הי דובשנית,

התובנה שאת מחפשת נמצאת בגוף השאלה. כנראה שאכילת היתר נובעת מצורך לא מודע להכשיל את עצמך. מדוע? רק לך הפתרונים. אולי מתוך חוסר בטחון, פחד מהצלחה, רגשי אשמה, נגד עין-הרע, תחושות ריקנות או שעמום, נטייה תלותית-התמכרותית, קונפליקט סביב נשיות ומיניות, יחסים מורכבים עם אמא (זהו דבר שבא פעמים רבות לידי ביטוי סביב הרגלי אכילה), בדיקה שאת עושה לבעלך עד כמה הוא אוהב אותך וכו'.

מכיון שאיני מכירה אותך, ואת הדינמיקה הנפשית שלך, לא אוכל לצערי להציע ניתוח יותר מעמיק וספציפי לגבייך.

מכיון שנעזרת היטב בטיפול בעבר, ואף הצלחת להיגמל מעישון ובולימיה (כל הכבוד!), כדאי לך לשקול לחזור לטיפול ולהמשיך את העבודה הפנימית הטובה. גם קבוצת תמיכה איכותית ומלוכדת תוכל לחזק אותך.

בהצלחה

תודה על התגובה, אכן יחסי עם אמי היו מאז ומעולם מורכבים בלשון המעטה (אני אפילו לא קוראת לה "אמא" מגיל מאוד צעיר) , ויש לה גם חלק לא קטן ב"טיפוח" מערכת היחסים הקלוקלת שלי עם אוכל (למה השארת בצלחת? וגם : עוד אורז? זה מה שבאמת חסר לך? אני (אמא שלי) תמיד הייתי רזה כמו מקל ודחפו לי אוכל, את(אני) כל כך שונה... ועוד פנינים שכאלה...)

רציתי לדעת האם תוכלי להמליץ לי על ספרות מקצועית בנושא? כדי שאוכל ללמוד יותר על מערך ה"יחסים עם אמא וענייני אוכל"?

(ברור לי שזה לא תחליף לטיפול פרטני עם איש מקצוע, אבל אני מאוד רוצה ללמוד את הנושא באופן כללי לצד טיפול אישי-פרטני)

תודה מראש,
דובשנית

תודה על התגובה, אכן יחסי עם אמי היו מאז ומעולם מורכבים בלשון המעטה (אני אפילו לא קוראת לה "אמא" מגיל מאוד צעיר) , ויש לה גם חלק לא קטן ב"טיפוח" מערכת היחסים הקלוקלת שלי עם אוכל (למה השארת בצלחת? וגם : עוד אורז? זה מה שבאמת חסר לך? אני (אמא שלי) תמיד הייתי רזה כמו מקל ודחפו לי אוכל, את(אני) כל כך שונה... ועוד פנינים שכאלה...)

רציתי לדעת האם תוכלי להמליץ לי על ספרות מקצועית בנושא? כדי שאוכל ללמוד יותר על מערך ה"יחסים עם אמא וענייני אוכל"?

(ברור לי שזה לא תחליף לטיפול פרטני עם איש מקצוע, אבל אני מאוד רוצה ללמוד את הנושא באופן כללי לצד טיפול אישי-פרטני)

תודה מראש,
דובשנית

הי,

לא עולה בדעתי כרגע ספר ספציפי בנושא. יש המון ספרות על הפרעות אכילה, והרקע הדינמי שלהן. למשל ספרו של איתן בכר "הפחד לתפוס מקום". נסי גם את "הדרמה של הילד המחונן" של אליס מילר, אשר אמנם לא עוסק בנושא האכילה, אבל מתאר יפה יחסי הורים ילדים במצב בו הילד צריך להכיל ולרצות את ציפיות ההורה.

אני מקווה שכעת, כאשר את עצמך אמא, תוכלי למצוא בתוכך מקום לתיקון, פיוס, ואולי סליחה וחמלה. ואם לא כלפי אמא, לפחות כלפי עצמך, כדי שתוכלי להפסיק להעניש/לפצות את עצמך דרך האוכל.

כל טוב

תודה רבה על ההפניות וההמלצות

אכן, אני מקווה שאוכל לגייס ולמצוא בתוכי את הכוח והנחישות לפתור את הקונפליקטים שלי עם עצמי , ואולי אז יהיה לי קל יותר גם להשלים עם ולסלוח באמת לאמי.

אני בטוחה שבכך אתרום רבות לעצמי ולמשפחתי.