לא יודעת מה לעשות

תמיד היה לי רק את אמא שלי, תמיד היו בינינו מריבות איומות, לצד תקופות יחסית שקטות (וקצרות), תמיד ביקשתי ממנה שתהיה תומכת, מעודדת וכו אבל היא לא מצליחה זה ממש כאילו היא לא יודעת. כאילו היא קהה בחוש הרגישות ואני תמיד לוקחת את זה ללב ותמיד מתפתחת מריבה איומה בינינו. בחודשים האחרונים התחלתי ללמוד באוניברסיטה, מקצוע לא קל, ודווקא עכשיו שאני זקוקה ליותר תמיכה אני מקבלת פחות, עד כדי כך שכשאני רק מדברת איתה על בעיה שלי היא מתעצבנת מיידית ומנתקת את הפאלפון שלה ליום - יומיים. ואני במעונות, רחוקה בוכה ושבורה. אני לא מאמינה שאפשר לנהוג בטיפשות ובחוסר רגישות כזאת. היא בעצמה אמרה לי "רק דברים טובים שקורים תספרי אני לא רוצה לשמוע אם יש לך בעיות". אמרתי לה שזה לא עובד ככה. אני תמיד אומרת לעצמי יותר אל תספרי לה כלום- לא דברים טובים ולא רעים שעוברים עלייך ואז משהו קורה ואני חייבת לספר כי אחרת אני אתפוצץ. ואין לי לאף אחד אחר לספר כי אני לא ממש קרובה לאנשים פה ובכלל. אני מספרת ואם הדבר טוב הכל בסדר, אבל אם זו בעיה שיש לי היא בשניה משתנה. ואני בתקופת מבחנים מרוכזת על המריבות המטומטמות האלה. במקום לתמוך בי, שעה לפני מבחן היא רבה איתי ומנתקת לי את הפאלפון ואני לא יכולה להפסיק לבכות מייאוש.
אני לא יודעת מה לעשות זה כמו לדבר עם קיר בסופש כשאני חוזרת אני בוכה וצורחת כמה אני רוצה תמיכה והיא שעכשיו אין לה אפשרות לנתק אותי כמו את הפלאפון:
1. תגיד שהיא מצטערת
2. תבטיח שהיא לא תנתק יותר ותנסה להיות תומכת יותר- מה שכמובן לא שווה כלום כי למחרת היא תעשה את אותו הדבר.
3. כשתראה שאני לא מפסיקה לבכות היא תתחיל לבכות בכוח עד שהיא תגרום לזה שאני אבקש סליחה ואתנצל (לא יודעת על מה) וככה היא הופכת כל ריב לאשמה שלי- כי אני בסוף מבקשת סליחה
4. נמאס לי אני מתה להתנתק אבלאני חייבת לספר מה אני עוברת ואז הסיפור שוב פעם קורה ושוב פעם אני רוצה להתנתק וזה לא עובד.
אני מיואשת מכל המצב היא משלמת לי על הלימודים, עושה לי כביסה כשאני חוזרת בסופש ומכינה לי אוכל אבל זה כל מה שהיא יכולה מבחינה רגשית יש לי שקע, חור, בור שהולך איתי לכל מקום. אולי אני מבקשת ממנה משהו שהיא פשוט לא יכולה לתת אולי זה כמו שיבקשו ממני לעוף ואין אי אפשר פשוט. אבל בלי לנסות אפילו לשפוך קצת מה שעובר עלי אני לא אחזיק מעמד. אולי אני חושבת שיום אחד היא כן תלמד לתמוך אז לא מפסיקה לנסות אבל בינתיים זה הורג אותי. במיוחד הניתוקים האלה ליומיים כשיש לי בעיה שאני מספרת לה עליה.