התנהגות בן הזוג

שלום הגר,

ראשית אני שמחה בשבילך שיש לך זוגיות חמה ומעניקה, ומאחלת לך להנות היטב מחצי הכוס המלאה (נשמע שיש אפילו יותר מחצי).

באשר לחצי הריקה, אכן ההרגל של בעלך לא נעים, ועוד יותר מכך מעמיד אותך במצב מביך.

בגדול, אפשר להגדיר את התנהגותו כ"הרגל". הרגלים הם דפוסי התנהגות שהתחילו באופן אקראי או כדי לענות על צורך מסויים, ומאז התקבעו והתייצבו וקשה מאד לשנותם. לא תמיד יש הגיון בהרגל, ולעיתים ההגיון אפילו אומר להפסיק והבנאדם לא מסוגל. לדוגמא - עישון. זהו הרגל שאולי בראשית הדרך מספק צורך בהשתייכות חברתית, או צורך בהרגעה עצמית, ואח"כ קשה להיפטר ממנו למרות שהאדם יודע שהוא מסכן את חייו, ומרעיל בעישון פאסיבי את היקרים לו ביותר (לרבות ילדיו).

במילים אחרות, נשמע שטוב לו איתך, שאת האישה של לבבו וחייו, אך יש לו שהרגל שהתקבע, שכבר אינו מספק צורך ממשי, או שמספק תדלוק רגעי לאגו הגברי.

הרגלים קשה מאד לשנות, אפילו בטיפול פסיכולוגי. את יכולה לשתף את בן זוגך בתחושתך הלא נעימה, לבקש ממנו לאפק את עצמו, אך עפ"י מה שאת מתארת הסיכוי שזה ישיג תוצאות ממשיות מוטל בספק.

כאן עלייך לעשות חשבון נפש ולהחליט האם את מוכנה לחיות עם זה, ואיך. אבין אותך לחלוטין אם תחליטי שזה לא מתאים לך. מצד שני הייתי תומכת לגמרי בהחלטה להישאר, יש הרבה גברים פלרטטנים הנשואים באושר (וגם נשים, אגב). אבל אז תצטרכי ללמוד להתעלם, להתייחס בהומור, לא לקחת אישית, לגלות אמפתיה מסויימת לצורך הבלתי מתכלה שלו לתדלוק לגבריות לקראת הזיקנה, ולעיתים לנסות לשים גבול.

בהצלחה!