על גבולות בטיפול

שלום!
אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי מזה כשנתיים עקב קשיים על רקע משפחה שהביאו לקשיים רגשיים אישיים...עם הזמן אני חשה כי הטיפול באמת תורם לתמיכה והערכה שלי .אני אשמח אם תוכלו לענות לי על 2 שאלות:
אחת מהסיבות שאני בטיפול היא שקשה לי .חסרות לי מיומנויות חברתיות ואני עם הזמן משתפרת אבל חסר לי בעיקר מגע ,חיבוק של מישהו ,סתם ככה שיתמוך בי לרגע שאני ארגיש חיבוק של איכפתיות.אין לי כרגע ממי לקבל את זה ..אין לי את זה שנים:(
אני מוצאת נחמה ,תמיכה וצמיחה אצת המטפלת(קשה לי עם המילה הזת נשמע לי סיעודי..מעדיפה לומר פסיכולוגית...)אבל אני ממש חוששת כי אני מרגישה שאני נעשית תלויה בה,כל שדבר שקורה אני רוצה לספר לה ,לטוב ולרע.לא תמיד זה מתאפשר כי עד שמגיע הפעם בשבוע כבר קורה משהו אחר כך שתריך לווצר על מה לספר...ואני מוצאת את עצמי אמנם מודה שיש לי אותה ,גם אם זה עבור כסף..היא מקסימה,תומכת ומכוונת.אבל כאמור אני חוששת שאני ניקשרת אליה יותר מדי.כי אני מודעת שזה חסר לי בחיים ,זה שמתיחסים ומישהו שאני מצליחה לדבר איתו הכי אינטימי.קשה לי עם אותם פעמים שאני לא יכולה להמתין עד הפגישה ושזו לא חברה שהכי פשוט ולהרים טלפון .אני יודעת שהיא לא חברה ויש לי גבול אבל זה קשה...!אז אני לא יודעת איך להתעלות על זה...אני גם מרגישה שהתקדמתי אבל עדיין יש לי לעבור איתה אעל דברים שלי וכבר חודשיים שהגברתי לפעמיים בשבוע ואישית זה מאוד תורם ומזרז אבל גם גורם לי להיקשר עוד יותר וקשה עומדת מולי העובדה שאזכור שהיא בתפקיד ולא חברה זה משגע אותי כי אין לי מישהו אחר שיקשיב ויתמוך.אז אני בעצם שואלת:
1.איך לעבור את הקושי ה זה,בין הכייף שיש לי אותה לבין הגבול שהיא לא חברה.?איך לא להיות תלויה ברצון להתקשר ?איך לא לשבת ולחשוב הרבה אם הייתי רק יכולה לדבר איתה עכשיו? אני לא רוצה לדבר איתה על זה כי אני חוששת שזה ישנה אח"כ דברים או יחס ...בקיצור לא רוצה לאבד אותה.
2.בהקשר למה שרשמתי ממש בהתחלה ,האם כשאני אצלה וקשה לי עם נושא שממש בא לי לפרוק אותו אבל קשה לי ואינני בטוחה ...האם אני יכולה לבקש ממנה חיבוק,כזה שארגיש מספיק נתמכת ומוגנת לפרוק אותו?לא משהו אימהי אלא רק לצורך תמיכה ?בחיים לא העזתי לבקש ממנה אבל אני כל כך צריכה.וחוששת שכמו בסעיף הקודם זה לא יהרוס לי....מה דעתכן?