התנהגות בחברה

שלום ניר.

באופן כללי עם הגיל נשארים עם קבוצה מצומצמת יותר של חברים, אבל אצלך יש משהו קיצוני יותר. נראה שמלווה לכך אכזבה מאנשים. אני חושבת שרק עם מספר חברים מצומצם יכול להיות קשר קרוב ואמיתי. עם השאר אפשר סתם להנות, לבלות.
אני חושבת ששיחות יכולות לעזור לך להבין יותר את מצבך, ולהפחית מהתסכול והסבל.

בהצלחה

ראשית תודה רבה על התשובה.

אם אני ככה חוזר אחורה, אני חושב שחוויתי איזה אכזבה, שאולי אני לא מודע להשלכותיה..
היינו שנים גרעין חזק מאוד של חברים, עם השלב של הגדילה מכירים גם חברים ממקומות אחרים, אז בשלב מסויים אולי היה איזה קטע שפתאום התחלתי גם להסתובב עם חברים אחרים, אבל לא משהו שהזנחתי כתוצאה מכך חברים אחרים או משהו..
בסופו של דבר נפגעתי מאוד מכך שהחברים הכי קרובים שלי ("הישנים") תכננו איזה טיול כולם ביחד ואפילו לא חשבו להגיד לי עליו. ורק שבוע לפני איזה חבר בא ואמר לי את זה, תפס אותי כזה לשיחה, ופשוט אמר לי את זה, כי הוא אולי היחידי שחשב שלא צריך להסתיר..
ובסוף נסעתי איתם אגב, שלא ברור איך, אבל .. זה מה שהיה באותה תקופה..
אז כן נפגעתי מאוד.
שלא לדבר על זה שכל "החברים הטובים", אפילו 2 אנשים מתוכם אחד עם השני לא נשארו חברים..
עם כל העניין של "החבורות" בזמנו, פשוט עם הזמן זה נהיה רגל פה רגל שם, ולא יותר, ובעצם להישאר בלי איזה בסיס או גרעין שהוא קבוע.
: \

מה שרציתי עוד לכתוב, שהאכזבה שרשמתי מקודם, היא אולי היה איזה תחילה של זבנג מסויים, אבל עד היום מאנשים קרובים ומחברים מעיקר, אני עדיין מוצא את עצמי מתאכזב לפעמיים, גם עניין ציפיות, אני מצפה לפעמים ממישהו שיידע להתנהג ולהיות "חבר" בוא נקרא לזה, באותה מידה שאני חושב שזה צריך להיות.
אולי איבדתי במקום מסויים את האובייקטיביות, מתי באמת אני אמור להתאכזב, או לצפות, ומתי לא, כי היום זה כבר מגיע למצב שאני לא מצפה, אולי בשביל לא להתאכזב.. מה שנקרא דבר מוביל לדבר..

שלום ניר

נראה שאת המאוד רגיש ופגיע בתוך יחסים בין אישיים. אניחושבת שאם אתה מרגיש שזה פוגע בחייך וגורם לך מצוקה, כדאי שתעזר בטיפול. זה מאוד יכול לעזור.

בהצלחה