נטולת כוחות

שלום רוית,

לא ציינת האם זהו הריונך הראשון, מתוך הדברים אני מניחה שכן.

הורות היא עסק לא פשוט.. לצד אושר, שמחה, מלאות וסיפוק שהיא מביאה עימה, הורות היא לרוב גם מאד תובענית, מעוררת ספקות ואשמות, ודורשת מאיתנו לוותר ולשים בצד צרכים ורצונות אישיים שלנו. לפעמים מידת ההקרבה העצמית הנדרשת היא בעוצמה בלתי נסבלת, וזה מה שאת מרגישה עכשיו, וזה בסדר.

את נתקלת, ובגדול, באתגרים, באשמות ובקונפליקטים של הורות, עוד בטרם ילדך הגיח לעולם.

אני יכולה רק לאמר לך, כאמא, שאני מאד מבינה לליבך, ומלאת הערכה לחודשים הקשים ומלאי העמימות והחרדה שאת סופגת בשקט ובאומץ, כל זה כדי לתת את התנאים האופטימליים לעוברך המתפתח.

אנא, תני לעצמך לגיטימציה להרגיש ולחשוב את כל מה שעל ליבך. כל הכאב והקשיים שאת חווה הם טבעיים ונורמלים למצבך. מותר וטבעי לא לאהוב את ההריון והעובר. האהבה והקשר יתפתחו בהמשך בקצב שלהן. יהיו לך ולכם עוד המון רגעים של אושר חיוכים ואהבה, כרגע הרשי לעצמך להיות עם המצוקה שעולה בך, ולחבק את עצמך באהבה ובלי אשמה.

שתפי את בן זוגך, את משפחתך וחברותייך, או כל אדם אחר שיכול להיות אוזן קשבת, לעודד ולתמוך. כדי להתגבר על הקשיים והפחדים של הריון בסיכון יש צורך בהמון עידוד ותמיכה.

אני בטוחה שבדיעבד לא תצטערי על כך שתינוקך נולד קצת יותר בשל ומוכן, רק צריך לנשום עמוק ולהמשיך עוד קצת את המרתון הזה, עם הרבה תמיכה.

אשמח לשמוע ממך אחרי הלידה, ובהצלחה!

זהו הריוני הרביעי ובע"ה לידה קיסרית3.