בעייה חברתית

הי דלית,

כאמא לילדה בגיל דומה, הרשי לי להביע את הזדהותי העמוקה עם תחושתך. קשה לראות את הילד שלך, האפרוח שלך, יוצא מהסינר החם והאוהב ונלחם על מקומו בג'ונגל של חברת הילדים והמתבגרים. לרוב יותר קשה לראות את הילד שלך עובר את כל הדברים האלו, מאשר לעבור אותם בעצמך.

אני שומעת בדברייך הזדהות עמוקה מאד שלך עם ביתך. את מזוהה לגמרי עם זווית מבטה ועם הדרך שבה היא מפרשת את הדברים, את פגועה יחד איתה וחסרת אונים כמוה.

ההזדהות היא נהדרת ונותנת לילד "גב", מצד אחד, אך מצד שני היא עלולה לחזק אצלה את החווייה הסובייקטיבית שלה, שהיא מנודה, קורבן ודחוייה. החוכמה ההורית היא לדעת לגלות אמפתיה עמוקה לכעס ולסבל, אך גם לעזור לילד לראות את החלק שלו בסיטואציה שנוצרה, לסייע לו לחשוב כיצד להחלץ ממנה בכוחותיו וברעיונותיו הוא, ולכוון אותו להתנהגות פרו-חברתית.

נסי להאמין בה ובכוחותיה, ולשדר לה שבעינייך היא "מלכת הכיתה". כווני אותה לגלות בטחון עצמי ואסרטיוויות, וגישה חיובית, גם כשהיא פגועה וכועסת. עזרי לה לחשוב מה עוד יש לה לתרום ולתת מלבד יכולותיה הלימודיות, ועודדי אותה להביע את זה. עודדי אותה להזמין חברות הביתה, להתגבר על הפחד וללכת לפעילויות כיתתיות או להשתלב בהפסקות, ולגלות יוזמה חברתית (כמו ארגון משחק כיתתי, פעילות בשבת וכו').

חשוב לדבר עם המחנכת והיועצת ולשמוע את נקודת מבטן, ואת הצעותיהן לשיפור המצב. לעיתים שיחת בנות בעזרת המחנכת יכולה מאד לעזור.

לבסוף, לא כולנו מצליחים להשתלב היטב בכל סביבה חברתית אליה המציאות "זורקת" אותנו. חשוב לקבל אותה ולעזור לה לקבל ולאהוב את עצמה גם אם היא לא בשכבת המקובלים. זה לא אומר עליה שום דבר רע. יש ערכים הרבה יותר חשובים בחיים, וגם אותם כדאי לחזק.

בהצלחה!

אם כי זה לא קל.

כמה שאחזק את בטחונה, היא יודעת כי אני אימה ולכן לא אובייקטיבית. אמא תמיד אוהבת ומעריכה את ילדיה.
החיזוקים אמורים לבוא מחבריה שבסביבתה.
ולצערי לשתף את המורה או המחנכת עשוי להגביר ולחזק את הבעיה, לקבע אותה. כי היא לכאורה לא מצהירה עליה בפומבי. היא הכל מפנימה ובולעת.

איך מתמודדים עם העובדה שהיא לא מוזמנת למסיבת יומולדת, כי ה"מלכה" מוזמנת לשם ?

לא בריא להפנים ולבלוע בחיים.

למדי את ביתך לדבר את אשר על ליבה, והיי עבורה דוגמא אישית.

אם יש לה קונפליקט עם ילדה בכיתה, שכנראה כועסת או פגועה, עודדי אותה לגשת אל אותה ילדה ולשוחח איתה על הדבר. לא חשוב כרגע אם היא "מלכה". זה לא עניין מעמדי, אלא למידה כיצד פותרים סכסוכים בין אישיים בדרך של שיחה והבנה. חוסר אונים ותחושת קורבן הם הדרך הפחות טובה, והפחות מכשירה לחיים. אני בטוחה שזו תהיה לה חווייה מעצימה וטובה.

למדי אותה לגשת למבוגר אחראי ולהעזר. המחכנת והיועצת, זהו תפקידם, ואם היא רק תעז לשתף אותן בתיווכך ובעזרתך, ההתערבות שלהן תהיה רגישה ובונה.

עולם הנוער הוא לא פשוט ואף מסוכן, כולנו היינו עדים לכך בחדשות השבוע. חשוב שכל ילד וילדה ילמדו להביע את מצוקתם ולהעזר בחברים ובמבוגרים כדי לצאת ממעגל הסבל והשתיקה.

בהצלחה רבה לכן