דואג לאמא שלי

שלום איתי,

יפה שאתה מלא אמפתיה ודאגה לאמא, ורוצה לעזור. נשמע, שכרגע אתה רוצה לעזור יותר משהיא רוצה להעזר (העגל רוצה להניק יותר משהפרה רוצה לינוק?)

סליחה אם הדימוי הזה לא מתאים, הוא מייצג בעיני מצב של היפוך תפקידים שקיים ביניכם. ההורה הוא זה שאמור לדאוג, להכיל ולהרגיע את ילדו, ולא להיפך. אתה לוקח על עצמך תפקיד של "ילד הורי" וזה לאו דוקא לטובתך או לטובת אמא. היא לומדת להישען עלייך, ואז המוטיבציה שלה להחזיק את עצמה ולחפש עזרה פוחתת, ואילו אתה משלם מחיר יקר.

אתה גבר צעיר בתחילת חייו העצמאיים. חשוב שתשקיע את מיטב האנרגיות שלך בפיתוח עצמי. אם אתה גר בבית אולי כדאי שתשקול להתרחק מעט. חשוב שתפרנס את עצמך, כדי שאמא תהייה עסוקה בעתיד הכלכלי שלה, ולא תרגיש שעליה לפרנס גם אותך.

לא ציינת אם יש עוד חברי משפחה: אבא, אחים, אחיות, הורי אמא ותמיכה חברתית. לא ברורה גם רמת התפקוד של אמא (מתפרנסת? מתפקדת בבית?), לכן קשה להעריך את עוצמת הבעייה. בכל מקרה, קשה להביא בן אדם לטיפול כלשהו אם איננו רוצה בזה מכל ליבו. כנראה שהיא צריכה לעבור תהליך עם עצמה עד שתגיע למסקנה שהיא זקוקה לעזרה. תן לה לעשות את התהליך בקצב שלה, והשתדל לצמצם מעורבות ואחריות, למעט תמיכה בגבולות המתאימים לך.

לגבי סוגי עזרה נוספים: רופאי משפחה רושמים די בקלות תרופות נוגדות חרדה ודכאון. אם היא סומכת על רופא המשפחה, אולי הוא יכול לרשום לה משהו להרגעה. בשרותי הרווחה יש עו"סיות שנותנות תמיכה מצויינת, גם קונקרטית אם יש זכאות, וגם רגשית.

בהצלחה