אני חושב שאני בדיכאון קשה.

אני רקדן ומעולה. כל החיים ידעתי רק לשמוח לצאת למסעדות יוקרתיות עם אנשים איכותיים. להנות מהחיים ולהשקיע 24-7 בריקודים שלי. לפני כשנה וחצי. בת זוגתי לריקודים נכנסה להריון והתחתנה ולא יכלה לרקוד. התחילו אצלי בעקבות כך בעיות כלכליות. התחלתי עם סמים. ניכסנתי לדיכאון. מעברי דירה לא מוצלחים. קשרים עם אשנשים שעשו לי עוד יותר רע בחיים. הכל לא הולך. אין כוח לעבוד.....אין כוח לכלום....לא רוצה להתגייס.. לא סובל את אמא שלי ....את המשפחה שלי....יש לי רק חברה טובה אחת. הברחתי את כולם. שותה כמעט כל יום ואף נגעתי בסמים...כל הזמן עצבני. לא מצליח לשלוט בזה....טוקף אנשים....מרביץ ושובר דברים בבית....בוכה במשך כל היום. לא רוצה לאכול....הגעתי לתת משקל של 12 קילו...היו מצבים שלא אכלתי 4-5 ימים....שתיתי ויסקי וודקה אם זה נחשב....ושוב סמים כדי לברוח מהמציאות... והכל רק הולך ומדרדר כלום לא מצליח לי כושל בכל דבר שאני עושה... רעידות בידיים קלות....נשירת שיער קשה...כל הזמןןן אניעצבני! ובדיכאון! רע לי כל הזמן בחיים למרות שהמצב שלי יכול להיות יותר גרוע....הפסקתי לצהשקיע בעצמי חיצונית....לפעמים יכול לשכב יומיים 3 במיטה בלי להתקלח אפילו....
שתיתי לפני 5 חודשים יותר מידי יום לפני גיוס(ולא יכולתי לחשוב לא על הגיוס ולא על המזך חיים אחרי גיוס כי זה רק היה עושה לי יותר רע) אז קפצתי 4 קומות....ובכל זאת נשארתי בחיים אח עם יד שבורה...ועכשיו בינתיים לעוד חצי שנה לא אוכל לחזור לרקוד ולכלכל את עצמי כספית אז שוב דיכאון ובכי מתפרץ...עצבים לא נורמליים....בזמן אחרון אני חושב על מוות כבר 4 שבועות ברציפות וגם כשאני רושם את ההודעה הזאת ורואה מהחלון את ה7 קומות למטה... לא יודע איך לצאת מהמצב הזה בכלל... יש לי כל כך הרבה בפנים על הילדות הקשה שלי ועל החיים שלי כרגע שאני לא רואה שום סיבה להיות אופטימי....פשוט לא רוצה יותר....כאילו....כמה כבר אפשר....נו מה כבר עוד יכול לקרות לי?
מה אני עושה? ללכת מהחיים האלה או מה? לפסיכולוג אני לא אלך!!!!!!!