אכזבה גדולה ממי שאני

אני בת 22,אני מרגישה כל כך לבד...
אני לא מסוגלת לעבוד, אני מרגישה שהחופש שלי נלקח, לתת 8 שעות ביום מהזמן שלי, 8 שעות שעוברות לי כמו נצח וזה אל משנה אם אני אהיה מוכרת בחנות בגדים או טלמרקטינג, אני מרגישה שאני לא ממצה את עצמי, יש לי חבר שנה וחצי ואנחנו במשך ה8 החודשים האחרונים לא מפסיקים לריב כל יום, ואני מעריפה עליו אהבה ובטחון לו הוא זקוק והוא לא משקיע בי, עם זאת אני אוהב תאותו ואני מנסה תמיד להבין אותו, פשוט כל כך קשה לי לראו תאת עצמי בלעדיו, אחרי שנה וחצי של חיים משותפים יחד, הוא יכול לשבת עם המחשב כל היום ולא להתייחס אליי, ויש ימים שהוא כל כך אוהב אותי, אבל קשה לי מאוד ככה.אני מרגישה לא מוצלחת, אני לא עובדת לא לומדת, מערכת היחסים שיש לי לא מספיקה לי, אבל אני גם מפחדת להיות לבד.אני רוצה חבר טוב שיקשיב לי, שיאהב אותי, שיתמוך בי שיעזור לי. למה נאי לא מסוגלת לעבוד? הרי אני בחיים לא יכולה להצליח בחיים אם אני לא עובדת, למה אני מרגישהשזה כמו כלא? הצבא היה לי אותו הדבר, הרגשתי גם כמו כלא ולכן יצאתי אחרי חצי שנה של גיהנום. מסגרת של לימודים אני מאוד מאוד אוהבת.אני רוצה אהבה ,אני רוצה להצליח, אני רוצה להיות משהוא...ואני לא