מאניה דיפרסיה

ערב טוב עדנה,
התמודדות עם מאניה דיפרסיה זה סיפור לא פשוט, אבל אפשרי. אני מעריכה מאוד את הכוחות שלך ואת העובדה שאת לא מוותרת: את מרגישה ורואה שמשהו לא בסדר ופונה לבדוק מה עוד אפשר לעשות והאמת, שזה בדיוק מה שצריך: לא להתייאש, לא להרים ידיים, לא לוותר. להמשיך "לנדנד", לקרוא, לאסוף אינפורמציה.
אני לא יודעת כמה קראת ומה את יודעת על מאניה דיפרסיה ועל ההתמודדות אתה, ולא הייתי רוצה להלאות אותך באינפורמציה, אז בקיצור: מדובר בהתמודדות עם מחלה כרונית, כמו סכרת, להבדיל.
מציאת האיזון היא מילת המפתח: איזון מצב הרוח ואיזון תרופתי. יש גם הרבה מקום לתקווה: אני מכירה הרבה א/נשים המתמודדים בהצלחה עם מאניה דיפרסיה, יוצרים, מתפתחים, עובדים ומתפרנסים ומנהלים חיי משפחה.
לא תמיד קל למצוא את האיזון וכמו בסכרת, הדבר דורש תהליך של ניסוי ותהיה והרבה שיתוף פעולה בין המתמודד, בני משפחתו והרופא.
אם נראה לך/לכם שיש מקום לשיפור וממה שאת מתארת, הרושם הוא שבאמת יש מקום לשיפור, אז אל תתביישי: פני לפסיכיאטר המטפל/ת, פנו לחוות דעת נוספת (ניתן לעשות זאת דרך הביטוח המשלים של קופות החולים ולקבל החזר על רוב הסכום) וליעוץ.
לאדם שאובחן כסובל ממניה דיפרסיה יש זכאות לשיקום. האם אתם יודעים על-כך?
האם את יודעת שאת, כבת משפחה, זכאית לקבלת יעוץ, מידע, תמיכה וסיוע במיצוי זכויות?
את יכולה לפנות למרכזי התמיכה למשפחות של עמותת אנוש: www.enosh.org.il
ואם יש לך שאלות ספציפיות או אם את רוצה שארחיב בנושא מסויים, כתבי לי שוב.
כמו כן, אני ממליצה לך לקרוא את הספר "נפש לא שקטה" של פרופ' קיי רדפילד ג'יימיסון, בהוצאת מטר. פרופ' ג'יימיסון היא פסיכיאטרית מומחית המתמודדת עם מאניה דיפרסיה. ההתפרצות הראשונה התרחשה כשהיתה בת 28, לקראת סיום לימודיה. בספר היא מספרת את הסיפור שלה ואפשר ללמוד ממנו הרבה על התמודדות עם מאניה דיפרסיה.
בהצלחה ולהשתמע

ראשית, בקשר לאבחנות. אני לוקח מאד מאד בערבון מוגבל את האבחנות הרפואיות של מחלות הנפש שעושים הרופאים. מגוון התופעות הוא כל כך עצום ושונה מאדם לאדם שלא ניתן לטעמי לאבחן אפילו לא ב- 50 אחוז ממה סובל אדם מסויים. למה אני אומר את זה, כי את יכולה לקרוא בספרות או באינטרנט דברים מסויימים לגביי אותה אבחנה ולתהות או לחפש את הסימפטומים אצל בן זוגך ולעתים קרובות יש הבדל גדול בין מה שמאבחנים למה שקורה בפועל. פסיכיאטריה רחוקה מלהיות מדע מדוייק כמו כן גם הטיפול בתופעות השונות. בדרך כלל הטיפול כולל ניסוי וטעייה עד שמגיעים למינון הנכון וסוג התרופות הנכונים והמתאימים לאדם מסויים. תרופה X יכול להיות שתייטיב עם אותו אדם אך לא עם אדם Y בעל אותה אבחנה "בדיוק". לכן אני הייתי ממליץ במצב כזה אולי ללכת לעוד רופא ואם אפשר להחליף רופא ובהתאם גם תרופות עד שתגיעו לטיפול שהכי יתאים למצבו של בן זוגך. כי עובדה שאת אומרת שהטיפול לא מתאים.
במקרים של בעיה נפשית חשוב לתת תמיכה וסביבה אוהבת לאדם הפגוע, חשוב לעזור לו במצבים הקשים ולתת לו ולתרופות את הזמן שיעשו את שלהם. אני יודע שזה לא פשוט, אבל אם למשל תקראי את סגנון של מעריב שיצא היום, תגלי שיש גם סיפורים אופטימיים (כמו שלי...) ויש מקום לתקווה וחשוב לא לדון אדם שסובל לכף חובה כי יש תקווה ואפשר לצאת מזה.
במקרה של פגיעה נפשית חשובים: תמיכה מבן הזוג, תמיכה מהמשפחה, תעסוקה/עבודה קבועה ויציבה וכמובן הטיפול המתאים.

תודה לך הילה, תודה לך רונן.
נעים היה לי לקרוא את התגובות.
הילה, אני שמחה שהפנית אותי לקריאת הספר. אעשה זאת.
רונן, הייתי רוצה לקבל עותק המכתבה ב"סגנון" שציינת.
בינתיים, בעלי התאשפז אתמול, הפעם לשם שינוי במחלקה הפתוחה בתה"ש ולא בסגורה בגהה כמו שהיה בכל הפעמים הקודמות.
אולי אני אופטימית מידיאבל הפעם זה נראה כאילו הוא החליט שהוא רוצה לטפל בבעיה ולא להתאשפז רק על מנת להרגע-הלוואי .
הרופא מייד החל בשינוי מינונים של התרופות.
מוזר, אבל כשהמחלה פרצה עדיין לא היה ניתן לראות סימנים חיצוניים, היום אלרי שלוש שנים המראה החיצוני של בעלי מסגיר למדי. האם אלו הן התרופות הלא נכונות?? האם זו המחלה??
הייתי רוצה להכיר אנשים חולים שמתפקדים ביום יום , שנמצאה להם התרופה הנכונה, שיש להם מטרות בחיים.
תודה,
עדנה.

את מוזמנת להיכנס לאתר של מל"מ ולקרוא שם מאמרים אופטימיים וגם מדור מצויין על החלמה:

www.malam.org.il

כמו כן, את הכתבות עליי והמאמרים שלי ניתן למצוא באתר הבית שלי:

www.rbooks.co.il

וכולי תקווה שתשאבי מהם כוח...

שבעלךהגיע לאשפוז, למרות שאשפוז הוא לא מצב נעים ובדרך-כלל מנסים להמנע ממנו.
כשיש בעיה באיזון ובמציאת טיפול תרופתי מתאים, כדאי מאוד לעשות את השינויים במסגרת של אשפוז, כי אז אפשר לעשות מעקב צמוד ולהגיב מידית לכל בעיה. אז אני מאחלת לכם המון הצלחה ומקווה שימצא הטיפול המתאים ושמצבו של בעלך ישתפר.
אנסה למצוא מישהו שיהיה מוכן לשתף בהתמודדות האישית שלו ואולי גם מישהו מהפורום יוכל לתרום משהו....
את אומרת שיכול להיות שבעלך לא סובל ממניה דיפרסיה אלא מבעיה אחרת. אולי... צריך לחכות ולראות אם יגיעו לאבחנה אחרת: זה משמעותי מאוד לגבי קביעת הטיפול. חשוב מאוד שאת תהיי מעורבת, תספרי מה ההתרשמות שלך, מה קורה בבית וכל אינפורמציה נוספת שתוכל לתרום. כדאי שתקבעי פגישה עם מישהו מהצוות: רופא/ה, עובד/ת סוציאלית, פסיכולוג/ית, מישהו שמעורב באופן ישיר בטיפול. תעדכני אותנו. יכול להיות שיש דברים נוספים שאפשר יהיה לעשות בהמשך.
אז שוב בהצלחה