פרידה בזמן גילוי מחלה לא פשוטה

אני מתמודד עם מצב בעייתי.
אני כבן 44 גרוש אב לשני ילדים,לי היתה חברה בת גילי רופאה במקצועה,היינו יחד שנה במערכת יחסים מורכבת מאוד עם המון בעיות שחלקן אובייקטיביות אך חלקן לא ממש וגם לא ברורות.
בחודשים האחרונים של הקשר הבנתי שכנראה הדברים לא ילכו לכיוון טוב ורצוי ומספר פעמים רציתי להביא את הקשר לסיומו,ובכל פעם היא הצליחה לשכנע אותי לנסות ולהמשיך,בעיקר עם המון דמעות ומצב רוח קיצוני של דיכאון מצידה,לא יודע אם הרצון לנסות גרם לי להמשיך כל פעם מחדש או תחושת האחריות כלפיה שכן היא היתה נתונה במצב לא טוב במיוחד לאחר גרושיה,בעיקר כלכלית,אני אדם אמיד וסייעתי לה די הרבה לא רק במובן הכספי(גם) גם במישורים אחרים.
בחודשיים האחרונים לקשר החלו אצלי אילו בעיות בלב,התחיל מלחץ דם גבוה מאוד,לאחר מכן בדיקות בלי סוף ומצבי רק החמיר,כמו גם הקשר שלנו,ביום בו נפרדנו בדיוק הגיעה התשובה האחרונה של הבדיקות שבעצם הראתה בעיה קשה בלב שהינני בעצם היום מועמד להשתלת לב.
גם בזמן הזה שבעצם עמדנו פני הפרידה,וזו היתה יוזמתי,המשיכו המריבות בלי סוף,כשהיא רבה יש לה פה נוראי,וביקשתי ממנה להפסיק עם זה כי גם כך לא קל לי עכשיו,אך זה המשיך,והבנתי מהכרותי איתה שרק שלום ופיוס ירגיעו אותה,זה גם מה שהיא אמרה,וכך היצעתי לה,ולהפתעתי היא סרבה,ואף אמרה אתה לא קיים בשבילי יותר,אני אפילו לא זוכרת אותך.
אולי נפגעתי כי הייתי נתון באותם רגעים במצב עדין ורגיש ובסערה עם עצמי,היום חודשיים אחרי הפרידה,אומנם במצב בריאותי לא טוב,אך רגוע יותר כשאני חושב על זה אני מרגיש חלחלה כלפיה,אני מרגיש אפילו שנאה,אני לא רגיל לשנוא אנשים,ומציקה לי ההרגשה הזו שנטועה בי כלפיה.
רציתי לשתף ואם אפשר לקבל תגובות על כך-ההרגשה מאוד מציקה לי.