זקוקה לעזרה

לפי מה שאת מתארת, חשוב, כדאי ורצוי שתפני לטיפול ואבחון הבעיה ממנה את סובלת.
אין לך מה לחשוש מטיפול פסיכולוגי, טיפול שכזה יכול לקדם אותך ולעזור לך להתמודד עם הבעיות איתן את מתמודדת. בכלל, היום טיפול פסיכולוגי זה מותרות ויש הרבה מאד אנשים שעושים זאת גם ללא אבחנה כלשהי, טיפול שכזה מקדם בחיים ועוזר מאד גם מבחינת אוזן קשבת מקצועית שלפעמים אנו זקוקים לה במהלך החיים.
כדאי לבדוק מה המקור לאותו דכאון ולא לשלול טיפול תרופתי (שניתן רק על ידיי הוראה של פסיכיאטר) שגם מאד יכול לעזור.
את יכולה לעשות את כל זאת באופן דיסקרטי בלי שזה יירשם באף מקום, אם את פונה לטיפול פרטי.

תחזרי לעדכן אותנו וכל הכבוד על היכולת לכתוב את מה שעובר עלייך כאן...

את מתמודדת לבד עם מצב מאוד קשה וטוב שפנית וביקשת עזרה, תמיכה ועצה!!!
פניה לעזרה היא דבר חשוב וגם עם המשפחה שלך לא מבינה ולא עוזרת, יש אנשים אחרים, שזה המקצוע שלהם ובכך הם התמחו והם יכולים להבין ולעזור.
יש נטיה לחשוב שמה שקשור לנפש הוא "בידיים שלך" ושהשליטה נמצאת אצלך. מעניין שלגבי מחלות גופניות, כולם ממליצים לפנות מיד לרופא וזה טבעי ושגרתי, אבל כשהדברים קשורים לנפש, פניה לעזרה הופכת פתאום להיות סימן לחולשה...
אני באמת לא מבינה את זה.
אם למשל היית סובלת מפצע ברגל והוא לא היה נרפא מעצמו, אלא הופך להיות יותר ויותר מורסתי,מוגלתי וכואב, לא היית פונה לרופא? אני מניחה שהיית פונה ושהמשפחה שלך הייתה מעודדת אותך לפנות ואולי אפילו היו לוקחים אותך למיון.
גם במקרה שלך, צריך להבין שאת חייבת לראות רופא. גם אם בעבר התאכזבת מרופאים.
כמו בכל מקצוע אחר, גם ברפואה יש טובים יותר וטובים פחות, נחמדים יותר ונחמדים פחות ותמיד אפשר למצוא מישהו מתאים. אז מה לעשות?
לאסוף כוחות ולהגיע לרופא...
רופא כבר יוכל לראותמה קורה איתך ואיך אפשר לעזור לך ואין מה להתבייש, זה בדיוק כמו כל מחלה אחרת.
איך עוד אפשר לעזור לך?
דברי אתנו....

מה את אומרת שזה לא אני אשימה?
האם אני נקראת חולת נפש?
אני טיפוס מאד תלותי כמעט שום דבר אני לא עושה לבד ואני ברוגז עם כולם כי אפילו אתמול שמעתי מאחורי הדלת שהמשפחה החליטה לא לעזור לי בשום דרך שמעתי אותם אומרים "אסור לעזור לה" וממש התאפקתי לא לפגוע בעצמי זה היה קשה אבל החזקתי מעמד ולא פגעתי בעצמי ...
אני לא יוצאת לרחוב לבד, איך אני יפנה לרופא?

ואני מאוד מאוד שמחה לשמוע מימך שוב. שאלתי את עצמי אם באמת תגיבי...
אסביר לך למה התכוונתי: אם למישהו יש למשל מחלה, שפעת נניח, אז הוא אשם? ואם יש סכרת או תת תפקוד של בלוטת התריס או כל מחלה אחרת, אז האדם אשם?
נכון שלא ? אף אחד לא יגיד שאדם כזה אשם. מקסימום, יגידו שהוא אשם בכך שהוא לא מטפל במחלה שלא כמו שצריך, נכון? נניח, אם חולה סכרת לא מזריק אינסולין, לא לקוח תרופות ואוכל שטויות כל היום, מזניח את בריאותו וכו', כי-אז, אם המחלה תחריף, זה יהיה גם באשמתו. נכון?
באותה מידה, את לא אשמה בזה שיש לך בעיה, שאת לא יוצאת מהבית ומסתגרת בחדר.
יש לי שאלה. בעצם כמה שאלות. אפשר?
בת כמה את?
ממתי את מרגישה ככה? ממתי את מסתגרת בחדר ולא יוצאת מהבית?
ועוד אחת אחרונה לבינתיים: מישהו (מהמשפחה או כל אחד אחר) ניסה פעם לעזור לך?
מחכה לתשובתך
הילה

ציינתי מה ששאלת בהודעה הראשונה שלי , אני יכתוב שוב
בת כמה את? 23
ממתי את מרגישה ככה?הרבה שנים 6 שנים אני כבר לא יכולה לחייך ככל שהזמן עבר זה התדרדר
ממתי את מסתגרת בחדר ולא יוצאת מהבית? מעל שנתיים וחצי
ועוד אחת אחרונה לבינתיים: מישהו (מהמשפחה או כל אחד אחר) ניסה פעם לעזור לך? מעולם לא.

היחידה שמראה לי שאיכפת לה היא אמא שלי אני מתחננת אליה שתציל אותי כי כואב לי לתאר את המצב שהיא תאבד אותי היא לא יודעת איך לעזור ביקשתי ממנה שנלך לטיפול היא מעקלת את המצב מאד לאט קשה לה לקבל את זה, העיניין גדול עליה.
אני מרגישה כל כך רע,

הראתי לה שכתבתם לי לפנות לטיפול ובזכותכם היא קבעה תור אתם כל כך חיזקתם אותי
והפורום הזה באמת תמך בי נפשית, הלוואי שאני כבר יוכל לדבר על הדיכאון הזה בלשון עבר.

כל-כך שמחה לשמוע שדיברת עם אמא: מספיק שיש רק מישהו אחד קרוב שאכפת לו. לא צריך יותר מזה.
אני מאוד-מאוד שמחה שאמא התייחסה ברצינות להמלצות שלנו. אני מקווה שבקרוב תראי רופא או איש מקצוע שיוכל לעזור לך וגם לאמא שלך. תעדכני אותנו, בסדר?
המון-המון הצלחה, אני מחזיקה לך אצבעות!!!
הילה