שאלה פרוצדורלית

שלום יאיר,

אני תמיד תוהה לגבי פניות הפותחות או מסתיימות במילים "אל תגידו לי...". זה נותן לי תחושה מוזרה שעוד בטרם התחלתי לחשוב, כבר נלקחו ממני דרגות חופש. נסה לחשוב מאין בא הצורך הזה לנחש מראש את מחשבות האחר, ולכוון או לשלוט בשיח, ואם הוא קשור איכשהו לעניינך.

אז למרות הכוונתך ובקשתך, אני שומרת לעצמי את החופש לאמר שההחלטה בהחלט תלויה במפגש הייחודי בין מטופל מסויים, בעל צרכים, יכולות ותכונות מסויימות, לבין מטפל מסויים, בעל צרכים, יכולות ותכונות משלו.

אין כאן כללים או נורמות ברורים, וכל האפשרויות פתוחות.

בהחלט קיימים מטפלים/טיפולים שעושים הנחה עם או בלי קשר לתדירות המפגשים, ומאידך בהחלט יש מקרים אחרים שבהם לא ניתנת הנחה, מתוך שיקולים מקצועיים, אישיים או אחרים.

בכל מקרה, סביר ומקובל לבקש הנחה בעת העלאת התדירות. אני מאמינה שיהיה על זה דיבור דינמי וקונקרטי, והמענה תלוי בשיקול דעת המטפל.

בהצלחה