שלום קוראים לי מגי

שלום מגי,

כאבך כפול, לפצעים המדממים, שהביאו אותך לטיפול, התווספה טראומה של סיום טיפול חטוף ולא מובן.

הסיפור על פניו נשמע קשה ותמוה.

הטיפול הפסיכואנליטי המקובל בארץ הוא בתדירות של שלוש-ארבע פגישות בשבוע. פסיכואנליזה רשאים לבצע אנשי מקצוע בכירים, שעברו הכשרה יסודית במכון הפסיכואנליטי. מטפלים אחרים אינם מורשים לעסוק בתחום, בגלל הרגרסיה הרבה, אותה את מיטיבה לתאר.

אם המטפלת שלך אמנם פסיכואנליטיקאית (דבר שאני בספק), המחוייבות שלה לעזור לך לעבד את הפרידה ולהפנותך לגורם אחר להמשך עזרה.

כדאי לך לכתוב לה מכתב ובו את מתארת את תחושותייך ומבקשת סיום מיטיב יותר.

אם ברצונך להתלונן, את יכולה לפנות לגוף המפקח על אנשי המקצוע אליו היא משתייכת (בהנחה שמדובר במטפלת בעלת תעודה כלשהי).

והכי חשוב, שתמצאי כוחות להשאיר את הארוע המצער מאחורייך ולא להימנע מלחפש עזרה נכונה ואחראית להחלמת פצעייך.

בהצלחה

לכבוד,

מטפלים/ות ומטופלות



לכבוד,,,

אני רוצה לספר את הסיפור שלי.

לפני שלוש שנים בדיוק, באוגוסט 2009, בגיל 45 פניתי לטיפול לראשונה בחיי.

את המטפלת השגתי באינטרנט בפורום "פסיכולוגיה".רשומה כאחת המנהלות בפורום, כפסיכותרפיסטית אנליטית, עם ניסיון של-20 שנים.

הייתי בטיפול שמונה חודשים, שישה ימים בשבוע, פלוס שיחת מסנג'ר כל יום. על כל מפגש שילמתי סכום מלא. גם עבור שיחות המסנג'ר.
נפתחו מקומות שמעולם לא ידעתי עליהם. צללתי. נכנסתי לסללום, התבלבלתי, השתגעתי, הגוף קרס לי ולא ידעתי מה קורה לי.

המטפלת זרקה אותי מטיפול אחרי שמונה חודשים. "את אשמה"! כתבה לי במייל, את חסרת כללים, לא יציבה, לא אחראית, ושאלך למקום ציבורי שיטפלו בי.

כשאני בסערת רגשות וחרדת נטישה קיומית, בדקתי את מקצועיותה. היא מתחזה לפסיכולוגית. למדה פסיכותרפיה אנליטית, וכידוע, אינה יכולה לתת טיפול קליני ובוודאי לא בנפגעות תקיפה מינית. שכן לנשים כמוני חובה מומחיות ספציפית והרבה ניסיון מקצועי.

פניתי חוקית לכל הגורמים הרלוונטיים על מנת למצות עימה את הדין על פי חוק. ואכן קבלתי מכתב ממשרד הבריאות שהגב' הנ"ל אינה פסיכולוגית ואינה מורשת לעסוק בפסיכולוגיה או לתת טיפול פסיכולוגי כפי שטיפלה בי.

כחודש מהפגיעה הקשה הזו, ביוני 2010, ניגשתי למטפלת חדשה. הפעם קיבלתי "המלצה" ופניתי לפסיכולוגית קלינית.

סיפרתי לה את הסיפור ונכנסתי לטיפול במלוא העוצמה. היא קיבלה אותי לטיפול "בזרועות פתוחות".

במקרה זה פסיכולוגית קלינית. כשרה.מטפלת בנפגעות תקיפה מינית,מטפלת בדיביטי עתירת ניסיון בתחום, לטענתה.....

צעקתי לה חזק "זרקו אותי מטיפול" אל תעשי לי את זה שוב. לא עוד פעם.

טופלתי פעמיים בשבוע. בקליניקה פרטית, אחרי שנה ושלושה חודשים היא זרקה אותי מהטיפול.

במכתב שנישלח בדואר. ונאלמה. עבורי זה היה שידור חוזר של אותה טראומה. והמשפט, "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו" מתקיים גם אצל מטפלים.

התחננתי אליה שתקבל אותי חזרה. התחננתי יום ולילה. שבועיים סבלתי, מתתי מפחד, השתתקתי,

התחננתי, עד שנענתה "וקיבלה" אותי חזרה.

ועכשיו, היא זרקה אותי שוב,אחרי שנתיים.לטענתה אני חסרת כללים,תלותית,לא אחראית, כועסת, זועמת, לא רוצה טיפול. לא מקשיבה, לא מתאפקת, "לא שולטת בפה שלי". ולסיום,אמרה לי "טיפול, זה לא מדע מדויק".

47 שנים אני הייתי ונשארתי על הפסים. בחיי היום יום אני אדם מתפקד בעל עסק.

אני מספרת את זה על מנת להסב את שימת הלב למטופלים שמגיעים לטיפול ומאובחנים ב"הפרעת אישיות גבולית",
ועבור מטפלים שנדמה להם ששנה התמחות היא ניסיון חיים מספיק על מנת לטפל במטופלים כמונו.
אז למה להתהדר עם תארים וידע ורצון ומקצועיות והתנשאות ושחצנות כשאתה לא מסוגל.למה?
למה להציץ, לגעת להתקרב בכלל לעולם של נפגעת גילוי עריות כשאין לך את הכלים לכך?

שלום ותודה.

התרגשתי לקרוא את הנכתב . תשובה מקצועית עם המון אומץ.
גם לי היה אומץ. הוא נגמר.הפחד חזר. ואיפה טעיתי?.....

חשוב לי היה להעביר את המסר דווקא כאן.וזו פעם ראשונה.

שוב, תשובתך מלאה .,אך, קשה עד בילתי אפשרי למצוא דרך שנייה שתהייה אמיתית אחרי......

עיסוק בנפש האדם הוא "קודש - הקודשים"..

מגי,

עשתה עלייך קופה,ועוד זרקה אותך? אין מילים

שלום.

היתה מטרה. השגתי אותה. תודה.

הסיפור קצר . התשובה - אחת וגדולה. .

בבוא היום היא תקרא את זה.בטוח.

תודה רבה
מגי

אני מבינה שהיה מניע סמוי לכתיבת ההודעה.

המניע הושג ומוצה.

נא לחדול מהקפצת ההודעה למעלה הפורום.

תודה.