חיים בתזוזה... כל כך עייפה

אז איך אני אתחיל?
הגעתי לפה במטרה אחת. אני חושבת שאני מתמוטטת. מאז שהייתי קטנה היו לי מעברים בחיים. בחיים לא נשארנו בבית אחד למשך מעלה משנתיים.
תמיד מעברי דירות , ערים,ארצות. עד כה עברתי 3 ארצות. אבל הארץ שאני הכי התחברתי אליה וחייתי בה כמעט כל חיי הייתה ישראל. גרתי שם למשך 14 שנה. בעצם בניתי שם כבר את כל חיי. בית ספר טוב. לימודים בכיתה חכמים. הרבה הרבה חברים. עבודה טובה. כלב ,משפחה. הרגשת שייכות לאיזו קבוצה מסויימת. קיצר הכול היה מושלם. עד שטסתי לארץ הבאה שלי. וכאן זה התחיל אחרת. אמא שלי הייתה כבר בארץ ההיא שנתיים וחצי בכדי לקבל אזרחות. ואיך שקיבלה אותה היא הביאה אותנו לפה. אבל אבא לא רצה לעבור לפה. ההורים התגרשו. בדיוק איך שהגענו לארץ הזו. אבא חזר לארץ (אבל הוא לא היה אמור להישאר לגור פה). ואמא פה איתנו. כל הקטע של העיזבה מקשה עלי. אני מתגעגעת לימים שהייתי מבלה עם חברים. לצחוקים, לכיופים. אני מתגעגעת לכלב שלי,ובמיוחד שנודע לי שהוא חולה בסרטן ומאוד זקן עכשיו אני לא יכולה להפסיק להאשים את עצמי בזה בכך שעזבתי אותו שם עם אבא ולא לקחתי איתנו. וכל כך מתגעגעת לאחיין שלי ואחותי הגדולה.
לפעמים בא לי לזרוק הכול פה לפח, ולטוס מפה כמה שיותר מהר. אני כל כך מתגעגעת לאבא. ואני מרגישה רע עם זה שהשארתי אותו שם לבד.
אמא מצאה מישהו חדש. וזה הורג אותי את האמת . כי הכול קרה כל כך מהר. אני בארץ הזו בערך 3 שבועות. היה לי ריב גדול עם אמא . אולי זה בגלל הכעס שלי עליה על כך שהיא ויתרה על אבא מהר כל כך. למרות שאני אמורה להבין אותה הראש אומר לי להפסיק להבין אותה ולהתנהג כמו ילדה קטנה. אני לא יכולה לסבול את זה יותר.