הפרעת אישיות גבולית

הי לינויי,

טוב שהתחלת לטפל במצבך.

כמה מילים לתאור המדובר, ראי אם את מתחברת..

הפרעת אישיות גבולית (באנגלית: Borderline personality disorder; בר"ת: BPD) היא הפרעה שעל פי DSM IV (ספר האבחנות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית) מתבטאת בדפוס נרחב של אימפולסיביות וחוסר יציבות ביחסים בין אישיים, בערך העצמי ובמצבי הרוח. הדפוס מתקיים במגוון מצבי חיים ומתבטא בחמישה או יותר מהקריטריונים הבאים:

הפגנת ניסיונות נואשים להימנע מנטישה אמיתית או מדומיינת.
נטייה ליחסים בין אישיים אינטנסיביים ובלתי יציבים המאופיינים בתנודות בין אידיאליזציה (הערכת יתר) לדה- וליואציה (הערכה מופחתת) של האחר.
הפרעות זהות: תפיסה ותחושת עצמי בלתי יציבות.
אימפולסיביות המתבטאת לפחות בשני תחומי חיים העשויים להיות הרסניים (בזבוז כספים, התנהגות מינית, שימוש בסמים, נהיגה לא אחראית, התקפי אכילה).
התנהגות אובדנית, איומים אובדניים או התנהגויות של פגיעה עצמית.
אי יציבות רגשית ושינויים קיצוניים במצב הרוח.
תחושת ריקנות כרונית.
זעם אינטנסיבי ולא תואם או קושי לשלוט בכעס.
התעוררות רעיונות פרנואידים בעיתות לחץ או הופעת סימפטומים דיסוציאטיביים.

הטיפול בהפרעת אישיות גבולית הוא בראש ובראשונה טיפול פסיכולוגי, בשיחות. הטיפול נועד להקנות כלים לוויסות מצב הרוח, הערך העצמי וההתנהגות, ולפתח יכולות בינאישיות בריאות ויציבות.

כמה שיטות שונות פותחו לטיפול בבעייה. את יכולה לקרוא על כך עוד באינטרנט.

הטיפול התרופתי יכול להתלוות לטיפול הפסיכולוגי בהפרעה, אך לדעתי לא ככלי מרכזי לטיפול בה.

אם יש לך עוד שאלות לגבי ההפרעה, לגבי האבחנה שלה ולגבי הטיפול התרופתי, אל תהססי לבקש חוות דעת נוספת. בעיקר חשוב שתמצאי לך טיפול פסיכולוגי אמין ומועיל.

בהצלחה

לגבי התסמינים שהזכרת להפרעת אישיות גבולית אני יכולה להגיד לך בוודעות שאת אלה אני מרגישה וכך גם אחרים :
אידיאליזציה
הפרעות זהות: תפיסה ותחושת עצמי בלתי יציבות[זאת אומרת שפעם אני יכולה להרגיש ביטחון עצמי מופרז,ופעם ביטחון עצמי מוקטן ?]
אימפולסיביות -התנהגות מינית [מופרזת אפשר להגיד!!!!],ולי אין התקפי אכילה אני פשוט לא אוכלת .
התנהגות אובדנית[אני פסימית לעיטים קרובות ורואה שאין לי טעם בחיים] איומים אובדניים[רשמתי באתר ישראבלוג וכך גם במכתב ליועצות בית ספר שאני רוצה להתאבד] או התנהגויות של פגיעה עצמית. [אני חורטת על עצמי על ידי כל דבר חד אפשרי שרק מגיע לידיי].
אי יציבות רגשית ושינויים קיצוניים במצב הרוח.
זעם עז וקושי להשתלט עליו.
הופעת סימפטומים דיסוציאטיביים

אני מטופלת ע"י ע"ס של נערות בתדירות של פעם בשבוע .
הפסיכיאטר שהייתי אצלו הפנה אותי לפסיכיאטרית באזור מגוריי ובהבחנתה היא רשמה שאין צורך בטיפול עם אני בשיחות עם הע"ס.

היי,
סליחה שאני "מרשה" לעצמי להתערב בשרשור,אני לא פסיכולוגית,ולא פסיכיאטרית,כמו שהבנתם מהכינוי אני כולה ילדה בת 16.
אבל משום מה לא נקלט איך פסיכיאטר מרשה לעצמו לאבחן הפרעת אישיות בגיל ההתבגרות?!

ממה שאני מבינה ממך,את עדיין לומדת בבית הספר(הזכרת את הקטע של היועצת),משמע את בת 18 גג.
18 נחשב עדיין לגיל ההתבגרות,זה גיל שבו האישיות עוד לא מעוצבת לחלוטין ושינויים עשוייםעוד להתרחש בה.

אני לא יוצאת נגד הפסיכיאטר,
אני רק רוצה להבין מה ההגיון בלאבחן אישיות עוד לפני שהיא עוצבה?!
זה חוקי בכלל?????????????????????????????


בת 16.

לינוי,

את מתארת נפש סוערת וכואבת. חלק מהתופעות אופייניות לגיל ההתבגרות, וגם אני חושבת שעדיף להשהות אבחנות בגיל זה.

האמת שהאבחנה לא משנה, משנה הסבל והכאב העצומים שלך.

העוצמות והמצוקה שלך נשמעים גדולים, גם ביחס לגיל, וההתנהגות שלך מסכנת אותך (חוסר גבולות מיני, הרעבה, פציעה עצמית), ולכן מאד חשוב שתקבלי טיפול נפשי. טיפול יעזור לך לעבור את הגיל בשלום ולהתחזק מכל מה שאת עוברת.

טוב שאת בשיחות עם עו"ס. לא ברור האם מדובר בפסיכותרפיה, או בליווי מסוג אחר. דברי איתה על זה, והתייעצי איתה האם את זקוקה לטיפול נוסף.

במיוחד חשוב לקבל עזרה מההורים. עזרה בכלל, ועזרה לקבל את הטיפול שהכי מתאים לך. אם ההורים לא תומכים מספיק, התייעצי עם העו"סית איך אפשר לגייס אותם יותר.

בהצלחה

הרי רשמתי בפורום זה מספר פעמים ,ואת ענית לי על שאלותיי ,ואמרתי לך שאני לא מסתדרת עם הוריי .לאחרונה התחלתי דווקא כן להסתדר עם אמא שלי.
והעו"ס שאני הולכת אלייה זה יותר לשיחות כאילו ...