בעיה חברתית

שלום לך,

דאגתך לבנך מובנת ונוגעת ללב. גיל ההתבגרות הוא גיל מורכב בו נערים ונערות עוברים שינויים פנימיים וחיצוניים רבים, הסדר החברתי סביבם משתנה, וההסתגלות היא לעיתים קרובות קשה ולוקחת פרק זמן משתנה ואופי שונה עבור כל נער. יכול להיות שהוא זקוק לזמן ולקצב משלו, ולהרגשה שזה בסדר.
באופן כללי זה נכון שבגיל ההתבגרות קבוצת-הגיל הופכת חשובה יותר, ויש גם בניית זהות כך שישנה לעיתים קרובות התרחקות מן 'המבוגרים'. אפשר להבין את המלכוד שלכם, מחד אתם רוצים לעודד אותו להיות עם בני-גילו בהתאם לגיל, ומאידך בהתאם לגיל הוא פחות נענה להפצרותיכם, וזקוק למרחב לפתח את זהותו האישית.
ככלל חוויות חיוביות הן הדבר המעודד ביותר. חוג שהוא הולך אליו ברצון, כפי שכתבת, הוא מסגרת חשובה, והמוטיווציה שלו ללכת היא סימן חיובי וחשוב.
אפשר לברר איתו האם הוא חש מצוקה כלשהי? והאם ירצה לנסות להעזר בגורם מקצועי? מאידך יש גם לכבד את רצונו ולהאמין בו - הידיעה שאתם מאמינים בו מחד ותומכים בו מאידך חשובה מאוד להתפתחות ביטחון עצמי. אם בכל זאת אתם חשים מודאגים יתר על המידה, והוא אינו מעוניין בעזרה, אתם יכולים לפנות לעזרה מקצועית בעצמכם, כדי להתמודד עם התחושות שלכם, ולשמוע דיעה מקצועית על בסיס מפורט יותר.

בהצלחה