טעות שעשיתי ואי אפשר לתקן

היי,
אני לא יודע מאיפה להתחיל. הבעיה התחילה בצבא, בעצם עוד לפני הצבא, אני הייתי מועמד לפקיד מודיעיני בכיר מאוד בשל השפה שאני דובר(פרסית) כל תקוותי היו תלויות בזה, הייתי בטוח שזו הולכת להיות הקריירה שלי בחיים, רציתי להמשיך לקצונה(הייתי מתאים), להמשיך לדיפלומטיה וביטחון, אך לצערי הודיעו לי שלא התקבלתי כמה שבועות לפני הגיוס, דבר שהוביל את הצבתי במקומות שלא תיארתי לעצמי להגיע, מחסניםם בבסיסי מזון, אפסנאות וכל זה. זה פשוט הכניס אותי לדיכאון, הרגשתי שאני נוסע כל יום שעתיים סתם, מבזבז את החיים שלי וכך אחרי זמן קצר, הגעתי למצב שאני אומר לקבן שאני רוצה לצאת מהצבא, אחרי כמה פגישות שעשיתי הצגה שאי סובל מחרדות שמפריעות לי בתפקיד ואפילו הבאתי את אמא שלי לשם שתעזור לי.
זמן קצר אחרי כבר הייתי בחוץ. באותו יום של השחרור היו לי רגשות מעורבים. מצד אחד, אמרתי לעצמי, איזה כיף הסיוט נגמר. מצד שני אמרתי, הייתי צריך להילחם יותר במערכת ולנסות למצוא את עצמי.

אחרי כחצי שנה נכנסתי לשירות הלאומי ועוד מעט אני משלים שנה של התנדבות(מגן דוד אדום). מדי כמה זמן אני נתקל לסיטואציה שאני רוצה להעלים את זה התקופה הזאת, למרות שזה נחשב פטור מטעמי בריאות, אך עדיין החברה לא מקבלת את זה. אני לא יודע אם אני רוצה לחזור לצבא, גם אם אני ארצה, זה תהליך שלוקח חודשים ארוכים מאוד וממש לא בטוח שיקבלו אותי, וגם אם יקבלו אותי זה יהיה בתפקידים הכי זוטרים כמו נהגים.
אני כל הזמן חושש שידחו אותי מכל מני תפקדים בעתיד אחרי שיעלו על זה(למרות שעל פי חוק אין הבדל בין שירות לאומי לצבאי).

אני פשוט מבולבל, לא יודע לאן אני ממשיך.
צריך יעוץ ומעקב אישי