בעיה רצינית ביותר..

היי לך,
אני מרשה לעצמי להביע דעה ואת תבחרי מה לעשות עם זה.

לדעתי,השאלה שצריכה לעלות כאן עכשיו היא ממש לא מה יהיה המשך היחסים ביניכם.
לא נראה לי שזה מה שחשוב.
מה שחשוב הוא שבן הזוג שלך,נמצא בסכנת חיים.

את לא יכולה למנוע מעשה אובדני,אבל את יכולה להיות איתו,ללוות אותו,לתמוך ולחבק.
את צריכה לשאול את עצמך האם את מוכנה לעמוד לצידו עכשיו(עם או בלי התחייבות לקשר זוגי).
איך תרגישי במידה ותקחי עכשיו צעד אחורה?
איך תרגישי במידה והוא יתאבד?

את במצב מורכב,
אבל השאלה כאן,כרגע, היא בהחלט לא מה יהיה טיב היחסים ביניכים.,
אפילו אם תחליטי שאת לא רוצה שהוא יהיה בן הזוג שלך האם זה יגמר שם?
לא תדברו?לא תפגשו?

כי אם כן,את בין כה וכה תצטרכי להתמודד עם אדם אבדני,ככה שאיך תגדירו את היחסים ביניכם כרגע קצת פחות משמעותי,לדעתי בכל אופן.

כמעט כל אדם עשוי להכנס למצב של דכאון ומחשבות אבדניות.
גם אדם שלא הייתה לו הסטוריה של זה לפני כן.

הי טל,

בודאי שאני זוכרת אותך, וליבי איתך, עם חברך, ועם הסבל שלכם.

הרעיון שחברך חשב להעדיף את המוות על פני החיים מזעזע אותך מאד. את לא יודעת איך להושיט יד, ואולי פוחדת שאם תושיטי לו יד הוא ימשוך אותך מטה, אלא התהום שהוא נמצא בה. אני מאד מקבלת את עצתה של "בת 16", להיות כרגע עבורו אוזן קשבת ולב תומך, ואת השאלות בקשר לעתידכם המשותף לשים בצד עד שוך הסערה.

טוב שחברך נוטל טיפול אנטי-דכאוני, ונמצא במעקב. הייתי ממליצה לו בחום להעזר בטיפול נפשי לצד הטיפול התרופתי, כדי לחזק את היסודות ולא רק להרגיע את הסימפטום. מחקרים מראים ששילוב של טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה יכול לנצח את הדכאון. אצל חלק מהאנשים יש חזרה של אפיזודות דכאון במהלך החיים, ואחרים נרפאים לחלוטין. קשה לנבא, ובודאי לא אוכל להעריך את המצב במסגרת האינטרנטית שלנו. אולי בהמשך תוכלי להצטרף לשיחה אצל הפסיכיאטר.

לגבייך טל, את נמצאת בפרשת דרכים משמעותית מאד. התשובות נמצאות בתוכך, את צריכה לשאול את עצמך את השאלות הנכונות, ולקבל הרבה תמיכה כדי להתבונן באומץ אל תוך תוכך. הלואי ויכולתי לתת לך עצה והכוונה, אך מכיון שאיני מכירה אותך כלל יהיה זה חסר אחריות מצידי, וגם שיבוש של התהליך העדין והאמיתי שאת עוברת עם עצמך.

אני מאד ממליצה לך להעזר בטיפול כדי לקבל תמיכה, הכלה, ומסגרת בטוחה להרגיש ולחשוב בה בחופשיות.

מאחלת לך ולחברך אושר ובריאות