טיפול

שוב הי בת 16,

אני שמחה לשמוע שצלחת כבר שלוש פגישות, ומאחלת לכן המשך דרך צלחה!

לא אוכל לדעת למה בדיוק התכוונה המשוררת...

זה יכול להיות הרבה דברים.

ציורים משמשים בטיפול ככלי איבחוני. קצת כמו גרפולוגיה, דרך סגנון הציור אפשר ללמוד כל מיני דברים על אישיות האדם, כמו: עד כמה הוא תופס מקום, כמה הוא מרגיש בטוח, מה דימוי הגוף שלו, האם הוא מופנם, אימפולסיבי, ודברים כאלה. הרוב המכריע של האנשים שעוברים איבחון כזה נהנים מהחווייה, ולומדים הרבה מהפידבק של הבודק. נדיר שנבדק סובל מהתהליך, אך אם מתעורר קושי כלשהו מיד אפשר להרפות מהעניין.

ציורים משמשים גם ככלי טיפולי. יש ענף שלם שמתמחה בכך ששמו "טיפול בהבעה ויצירה". גם פסיכולוגים "רגילים" יכולים לעשות שימוש בכלים יצירתיים כדרך לעקוף את כבדותן של המילים, וכדרך לייצר אווירה יותר חופשית ויצירתית בטיפול. גם זו חוויה מעשירה ונעימה, אך כמובן רק אם המטופל מעוניין בכך.

את כל השאלות, החששות והתהיות שאת מעלה כאן את ודאי וודאי יכולה להעלות בטיפול שלך, ולקבל תשובות ממקור ראשון.

ההרגשה שלי היא, שהמטפלת שלך פשוט מנסה "להגיע אלייך", והיא מוכנה לנסות כל מיני דרכים שיקלו עלייך להיפתח ולהרגיש בנוח.

אז אל תילחצי (:

את מקסימה!!
תודה על התשובה.

קשה לי לעלוחת בטיפול את השאלות האלו,אני פשוט לא מצליחה לדבר שם.
אני גם לא ממש מצליחה להבין מה הקו האדום בטיפול.
על מה אני יכולה לדבר ועל מה לא.

היא שמה דגש מאד גדול על הקטע של ההורים.
למשל,כשאמרנו לה שאבא לא יודע על הטיפול היא דרשה שנספר לו,גם אם לא בפרטים אלא רק ניידע אותו שאני בטיפול.

לא יודעת,
זה מפריע לי.
מפריע לי שהיא נותנת להורים כ"כ הרבה משקל בטיפול שלי.
אני רוצה שהמקום הזה יהיה פתוח,ובטוח.
ואני לא יודעת איך לבדוק איתה איפה הגבול.

אני צריכה לדעת שמה שנאמר נשאר שם.
ולמרות שהיא כביכול סיפרה לי מתי היא מחוייבת לספר להורים וכו וכו',היא לא בדיוק הסבירה לי במפורט.
וחשוב לי לדעת את כל המקרים בהם היא צריכה לדווח.


אני גם מפחדת שהיא תגלה עלי דברים דרך הציור שאני לא רוצה שתדע..בנתיים בכל אופן.