שינויים תכופים באישיות

שלום לך,
המצוקה והקושי שלך מאוד מורגשים מתוך דברייך. ניכר כי את סובלת מהמצב שאת מתארת וחשה חוסר אונים. כאבך נוגע ללב, וטוב שאת נמצאת בטיפול ושיש מי שמלווה אותך. האבחנה שציינת לא מספיק ברורה, ומציינת טווח רחב של מצבים נפשיים שונים.
יש לבחון עד כמה את שופטת מחמירה של עצמך. את ממעיטה מאוד בהישגייך (זוגיות, ילדים, עבודה) ונראה כי אינך עוצרת להנות מעצמך. נראה כי את חשה לבד בהתמודדות שלך ואולי חלק מהקושי שלך הוא לשאת לבד את התחושות הקשות שאת מתארת. אין זה 'מוזר' לא לזכור את הפגישות הקודמות, וישנן תקופות בהן אנו חשים הפכפכות ניכרת במצבי הרוח.
עם זאת, אני ממליץ לך לבדוק עם המטפל/ת שלך את הסוגייה, להעלות בפניה את רגשותייך ולשאול לדעתה? אם היא מודאגת כמוך ממצבך תוכלו לשקול יחד את האופן בו תמשיכו את הטיפול. ניתן להוסיף התערבות פסיכאטרית על מנת לקבל טיפול תרופתי שילווה את הטיפול הפסיכולוגי, להגביר את תדירות הפגישות, להתאים טכניקה טיפולית לשעת משבר ועוד. אל תחששי להעלות את תחושותייך הקשות בפני המטפל/ת, חשוב שתהיה מודעות שלו/ה להרגשתך ולמצבך.

בהצלחה

קודם כל תודה על התשובה, כבר זמן מה הפס' הציע שנעבור לפעמיים בשבוע אבל אני לא יכולה. הדברים שתיארתי אינם תקופתיים כזאת אני מאז ומעולם, דיברתי על כך עם הפס' הוא אומר שזו בעייה ברצף העצמי ושחשוב לשמור על רציפות בטיפול , אלא שכאמור כרגע מבחינתי אין שום רצף, להפרעה קוראים DID , אני לא מכחישה שיש לי את הסמפטומים של ההפרעה , אלא שיכול להיות שזה פשוט מבנה אישיותי כזה, אחרי הכל אני חיה חיים די נורמאליים לפחות כלפי חוץ, ומלבד זאת ראיתי באתר די רציני באינטרנט שיש אנשי מקצוע שטוענים שבכלל לא קיימת הפרעה כזו.
וכאן יש לי שאלה או תהייה נוספת, כנראה שהמקור של ההפרעות הנ"ל הוא בילדות מופרעת וקשה ואולי כמו שציינתי גם נטייה כזו. לגבי תקופת הילדות אין מה לעשות הרי לא ניתן לשנות את אירועי העבר או את ההורים שלי (הם אנשים פגועים מאוד מבחינה נפשית גם בהווה). ואם זו נטייה או אופי מולדים הרי אי אפשר לשנות את הביולוגיה. אז איך שיחות אמורות לשנות או לפתור את הבעיות?

אני מקווה שאני לא מכבידה עליך יותר מידי.