הרהורים של הרגע.

היי לכולם,
זו שוב אני...
מראש אני מתנצלת על החפירה,אתם יותר ממוזמנים לא לקרוא את הכל.רק תגיבו שקראתם כדי שאני ארגיש טוב עם עצמי,אם באמת עשיתם את זה או לא קצת פחות משנה;)

כעיקרון,אני וכתיבה לא הולכים כ"כ טוב ביחד,ובכל זאת אני מנסה להעלות את זה על כתב בניסיון להבין קצת יותר טוב.

הייתה לי היום שיחה עם הפסיכו'.
מצחיק כמה שדברים יכולים להשתנות משיחה לשיחה.
אני לא יודעת אם יאוש זו המילה הנכונה להגדיר את זה,אבל הרגשתי שהיא קצת התייאשה ממני.
דברנו ודברנו,עד שבשלב מסויים היא הבינה שאנחנו שוב סוטות מהנושא.

ואז היא התחילה לדבר,והרגשתי את הבלבול שלה.
אני יודעת שזה לגיטימי שהיא תהיה מבולבלת,במיוחד אחרי מטופלת כמוני,אבל לא רציתי להרגיש את זה.

בשיחה הקודמת הרגשתי טוב,
איפשהו בתוך תוכי הרגשתי שהיא "עברה" את המבחן הזה שהצבתי לה.
הרגשתי שהיא לא באמת מתרגשת מהתוקפנות שלי,מהציניות שלי,מהמחשבות שלי,וזה עשה לי טוב.
הרגשתי שאנחנו מתקדמות,למרות שלא נתתי לה להרגיש את זה,הרגשתי שסוף סוף מישהו מבין שההתנגדות הזו לא באה מתוך מקום אמיתי של רצון לחבל בטיפול-ההפך הוא הנכון.

והיום,
פתאום כששמעתי את הבלבול,אולי מהול במעט חשש התאכזבתי נורא.
נכון,קשה איתי,אני מודה.
אבל עד כדי כך???
איך היא יכלה להחליט אחרי ארבעה מפגשים שאנחנו 'תקועות'?
חוץ מזה,אני בכלל לא מרגישה תקועה!!!!

היא התעקשה שאני אצייר,
והיא התעקשה שארשה לה לדבר עם הפסיכית' הקודמת שלי,
באופן כללי היא התעקשה שנפעל על פי "הכללים" הרגילים.

אבל אני לא מרגישה שאני רוצה לצייר,
אני לא מרגישה שמתאים לי שהיא תדע עלי דברים בלי שתהיה לי שליטה על זה.
אני רוצה להוריד את השכבות לאט,בזמן שלי,ביחד.
לא כשהיא חודרת ללא מודע שלי ורואה דברים שכרגע-אני לא רוצה שתדע.

האמת?
הקטע הוא אפילו לא הציורים,וגם לא הבקשה לדבר עם הפסיכית...
העניין הוא אחר לחלוטין,
אני מרגישה שקשה לה עם זה שהטיפול איתי לא הולך על פי תנאי המשחק שהיא מורגלת אליהם.
וכאן הבעיה.

זה אולי לא הוגן מצידי לבקש,אבל אני לא יכולה לשחק באותם כללי משחק.
אני לא יכולה,ולמען האמת גם לא רוצה לתת בה אמון אחרי ארבעה מפגשים,כי קיים בתוכי הקול הזה שצועק לי לתוך הראש,שרק אדם שיהיה מסוגל להכיל אותי כשאני כועסת,צינית,שותקת ובועטת לכל עבר,יוכל להכיל אותי גם כשאהיה שברירה,כואבת,וחלשה.

אז היום אני אצייר,
ומחר יופיע עוד משהו שלא ילך כמו שהיא רגילה אליו מטיפולים אחרים שלה,והיא תכניס לי עוד תנאים חדשים למשחק,ואני פשוט אתחרפן!!!

האמת,אני לא בטוחה אם אני רוצה להשאר בטיפול הזה.
אני לא יודעת כמה הוא נכון לי.
המטפלת הזו מקסימה,וממש ממש חכמה,אבל אני מרגישה שמשהו התפספס.
אני מרגישה שמשהו מונע ממנה לראות את הדברים מתחת לפני השטח,
אולי היא קיוותה שדווקא מהשיחה הזו אני אצמח ואסכים ללכת בדרך שלה,אבל זה דווקא לקח אותי אחורה באלפי צעדים.
אני לא מרגישה בטוחה איתה